עוד לפני שהפכת לאימא, ודאי הזדמן לך לראות בטלויזיה דוגמנית חטובה מניקה את התינוק שלה בטבעיות ובאושר. חיוך מרוח על פניה, התינוק רגוע, ואכן- נראה כי אין טבעי מזה.

בתקופת ההיריון ובקורס ההכנה ללידה קיבלת הסברים כמה ההנקה חשובה- לך, לתינוק, לקשר ביניכם, הסבירו לך כמה חשוב להיניק כבר בחדר הלידה, ואולי כבר אז גיבשת לעצמך עמדה לגבי ההנקה.

גם אני חושבת שההנקה חשובה והנקתי את שני ילדיי אבל זה לא היה פשוט. ולכן חשוב לי לא פחות לדבר על הקשיים ועל האלמנט הנפשי בהנקה.

הנקה היא לא רק דבר טכני. בתחילת ההנקה יכולים להיות קשיים רבים: לפעמים לתינוק קשה לינוק, לפעמים התינוק צריך עזרה והתערבות על מנת להצליח (לשם כך חשוב להתייעץ עם אשת מקצוע טובה), את עלולה להיות עייפה מאד וחסרת כוחות להיניק לפי דרישה. גם הצוות הרפואי בבית החולים עשוי להלחיץ (בלידה הראשונה שלי, למשל, הרופאה אמרה לי במפורש שאני חייבת להשלים בתמ"ל, שאם לא כן התינוק שלי לא יחלים מהצהבת, מה שבדיעבד התברר כלא נכון). התינוק צריך ללמוד לינוק, ואת צריכה ללמוד להיניק. בשלב זה את לומדת להתמודד עם כל הקשור בתחילת הורות, ועלייך להבין שההנקה היא רק אלמנט אחד בתוך המכלול; ומעל הכול- שבהנקה יש תפקיד משמעותי  לתהליכים נפשיים רבים ושונים.

כשאת מיניקה- זה אומר שרק את יכולה להאכיל את התינוק שלך. פעילות זו יוצרת ביניכם קשר מיוחד, אבל גם טוטאליות ובלעדיות. גם כך תחילת האמהות היא תהליך תובעני שיש בו הרבה בלבול- פתאום על הכל שולט מין יצור קטן, אין יותר "אני" כפי שהכרת, יש" אנחנו", וצריך לזכור שלא תמיד זה מתאים. השינוי הוא עצום. עיבוד ודיבור על השינוי, על הטוטאליות והבלעדיות, יכולים לעזור להתמודד עם היבטים אלו בתחום ההנקה.

כשאת מיניקה- את מתמודדת עם חוסר וודאות – כמה התינוק אכל? האם הוא רעב? למה הוא בוכה? האם יש לך מספיק חלב? שאלות אלו ואחרות מפגישות אותך עם החרדות הקיומיות ביותר- האם את מצליחה לספק את הצורך הבסיסי של הילד שלך, את הצורך הקיומי וההישרדותי של אוכל? האם את אמא שמצליחה לספק את צורכי התינוק שלה? אני מכירה יולדות שהפסיקו להיניק כי לא יכלו להתמודד עם החרדות ועם חוסר הוודאות, ורק במבט לאחור הבינו שבעצם ההנקה הייתה בסדר, והן היו צריכות רק קצת תמיכה נפשית, מידע והרגעה.

ויש עוד אלמנט- האלמנט החברתי. איזו מין אימא אני? איזו מין אמא רואה בי החברה שמסביב? אחת המטופלות שלי סיפרה לי שמשפחתה הגיבה בתדהמה ובזלזול על כך שאינה מניקה, ובכל פעם שהייתה צריכה להאכיל בבקבוק, העדיפה לעשות את זה בהיחבא. מטופלת אחרת סיפרה לי על מקרה הפוך: היא היחידה מבין החברות שלה שמיניקה, ועליה להתמודד תמיד מול הלעג של החברות על הבחירה שלה.

הנקה היא בחירה, והבחירה היא של האימא בלבד. הבחירה מושפעת מדברים רבים: החל מהמצב הפיזי של היולדת וכלה במצב הנפשי, ומהיבטים כמו האידיאולוגיות שלה והלחץ החברתי. ואני חושבת שהחשוב הוא שהאימא תקבל את הבחירה שלה.

בחרת להיניק? בחרת לא להיניק? חשוב שתביני מהן הסיבות לכך ותבחרי את הבחירה שלך מתוך מודעות והשלמה. מה שחשוב זו הבריאות הנפשית שלך. הדבר החשוב ביותר לתינוק הוא שאמו תרגיש טוב עם עצמה, ואז תיתן לו את הטיפול המיטבי.

אינני יועצת הנקה, ואם יש בעיה כלשהי בהנקה חשוב שתתייעצי עם יועצת הנקה מוסמכת וטובה. עם זאת, אני מזמינה אותך לפנות אליי ולהזמין אותי אלייך הביתה לשיחה על תחילת הורות והנקה- על האלמנטים הנפשיים הקשורים בכך: איפה זה פוגש אותך? מה בזה עושה לך טוב? מה בזה קשה לך? מה חשוב לך? מה הקשיים? איך מתמודדים עם שאיבות? איך מתמודדים עם החרדות? איך יודעים שהכל בסדר? איך מתמודדים עם רגשי האשם? איך מתמודדים עם לחצי החברה ? איך בונים את ה"אני האימהי" הפרטי שלי שמתאים לי.