איך הייתה הלידה? זוהי שאלה שכל יולדת נשאלת בשלב כלשהו לאחר הלידה. גם כשהילד בן שלוש או בן שבע, סיפור הלידה שלו עדיין שם: בין האישה לבין עצמה, בינה לבין בן זוגה, בינה לבין הילד, בינה לבין ילדיה האחרים, בינה לבין אמה , בינה לבין ההריונות והלידות הבאים.

בסיפור הלידה באים לידי ביטוי ומועצמים דפוסים קודמים בחיים, רגשות, תחושות שליוו במקומות אחרים שבהם האישה חוותה התמודדות עם נושאים כמו שליטה לעומת חוסר שליטה, יכולת לעומת חוסר אונים, בדידות וכדומה.

כמו בכל סיפור, גם בסיפור הלידה יש חלקים של פנטזיה וחלקים של מציאות, קטעים שהיו משמעותיים יותר ליולדת וקטעים שהיו משמעותיים פחות, חלקים שאנחנו זוכרות וילוו אותנו בעתיד באופן מודע, וחלקים שייחרתו איפשהו בתוכנו ויכולים לצוף בכל עת.

יש נשים שחשות כי הלידה העצימה אותן, ויש כאלה שזוכרות אותה כחוויה טראומטית; כך או כך, החוויה הסובייקטיבית של האישה היא החשובה. יש אישה שמרגישה כי שלושים שעות הצירים עזרו לה לעבור תהליך ולהיכנס ללידה בקצב שלה, אך עבור אחרת זו הייתה חוויה נוראה של חוסר שליטה, ציפייה, חשש, התשה, עייפות. יש אישה שלידה של שעתיים הייתה עבורה נוראה, מהירה, מפחידה וכואבת, ויש אחרת שתתאר אותה כלידה קלה. יש כזו שתגיד שהניתוח הקיסרי היה הדבר הטוב ביותר שקרה לה בחיים, ואחרת תתהה מה משמעות הניתוח לגבי יכולתה להיות אימא ולגבי מקומה כאישה, ורק תחלום על חוויה אחרת.

סיפור הלידה משמעותי עבור כל אחת, וכל אחת תמצא בו דפוסים של העבר, קשר לאימהות שלה, והבנה של דפוסים עתידיים.

בעיבוד סיפור הלידה אנו מספרות יחד את סיפור הלידה, משתמשות בכלים של כתיבה, הקשבה, חיבור ופרידה, מסתכלות יחד על ההקשר בחיים, דמויות משמעותיות, מעברים, רגשות ותחושות. יחד אנחנו מעבדות את הלידה, מתחברות למה שהיה שם, עם השלכות להווה ולעתיד.