ש.ק

לאחותי הדולה שלי:

אומרים שמחשבה בוראת מציאות, שההתכווננות של אדם לקראת משימה מסוימת תשפיע באופן ישיר על השתלשלות העיניינים.

כך קרה לי בלידה השניה שלי. החלטתי שהפעם, בניגוד ללידה הראשונה, אני אקבל עזרה וכך תהיה לי לידה מוצלחת. ולא סתם עזרה, אלא מאחותי הגדולה שהיא גם דולה בהכשרתה. מה יכול להרגיע אותי יותר, להעצים אותי ולהכיל אותי מאשר אישה נוספת שנמצאת איתי בלידה, מלבד בן זוגי התומך, המבין, המקסים... אבל  - הגבר.

ידעתי שאני סומכת על מורן באופן מוחלט שתכוון אותי בזמן אמת, ולכן מרגע זה לא דאגתי בכלל. מורן הוציאה צעיף לקשור לי על האגן, עשתה לי לחיצות, דאגה לשמיכה כשביקשתי להישען על הברכיים כדי להתגבר על הכאב, שינתה את מצב המיטה, מזגה לי תה חם מהתרמוס והשקתה אותי, ליוותה אותי לשירותים, ומה לא? התחלתי להירגע ולהבין שהיא ממש כאן בשבילי. התחושה הזאת שמישהי נמצאת שם בשבילי ואני יכולה "כביכול" לא לדאוג לה ולהתרכז רק בעצמי היתה עבורי חוויה מאוד משחררת.  לאורך כל הלילה הארוך הזה שמחתי שאני יכולה מצד אחד להחליט שאני נעזרת בבן הזוג שלי ואז מורן זזה הצידה ומפנה לנו מרחב משלנו ומצד שני הוא יכול היה לצאת ולהתאוורר ולנוח ואז מורן חוזרת ושוב נצמדת אלי. יש משהו מאוד מרגיע, מחזק ומעודד באישה שיודעת להכיל. מורן לא יכלה כמעט לעזור לי בכאבי הצירים מכיוון שלא התאים לי מגע בכלל, אבל הידיעה שהיא שם, העזרה שהיא הגישה לי במילוי כל צורך שהבעתי בפניה וכל הדברים שנאמרו עמ"נ לתמוך בי – עשו לי את הלידה חוויה מתקנת. כאשר הגעתי לפתיחה של 6 ס"מ  הרגשתי שאני לא מסוגלת יותר והתחלתי כבר לחשוב על אפידורל. אמנם הייתי מחוברת לטנס אך בשלב זה הוא לא היה לעזר בכל הצירים, אלא רק מדי פעם. מורן לא הביעה דיעה בעד או נגד אלא רק הציעה עוד דרכים להתמודד עם הכאב והמשיכה לשים מטלית קרה על המצח ולהשקות בתה מתוק ולשאול אותי מה אני צריכה. שוב היתה תחושה שאני במרכז ושוב קיבלתי "זריקת" עידוד ומרץ.
בשלב האחרון של הלידה בפתיחה של 9 ס"מ הוחלט לתת "פוש" אחרון בכל הכוח, ואלו היו הדקות המשמעותיות ביותר של ההמצאות של מורן בחדר. בזמן שאני הייתי שרויה בשיא הכאב, העירפול והתבוסתנות מורן עודדה והרגיעה ודיווחה לי מה מצב ההתקדמות, האם רואים כבר את הראש. ובכל פעם שרציתי כבר לוותר מורן נתנה "דיווח" של המצב ונתנה לי עוד כוח ללחיצה נוספת. ברגע הזה חשבתי כמה אני ברת מזל שאחותי, בשר מבשרי נמצאת איתי בלידה. זה היה כל כך מרגש וקשה ועצוב ומצחיק וקוסמי עד שלא שמתי לב שמרגע שהתינוק יצא היא זזה הצידה ושרק בן הזוג שלי נמצא איתי. הם השלימו אחד את השני באופן מושלם. מורן נתנה לנו זמן להיות באינטמיות שלנו עם הבן החדש שלנו ואחרי שבן זוגי הלך איתו לתינוקיה חזרה שוב. כאן הגיע השלב השני והמשמעותי לא פחות של העזרה והתמיכה. מורן היתה איתי בהתאוששות, חוותה איתי את ההתרגשות ונפילת המתח האדירה, צחקה איתי, ושוב – הכילה אותי.
נשארנו שתינו בחדר לידה והתרגשנו כל כך. ומשם מורן נשארה לצידי כשהעבירו אותי למחלקה, דאגה לאסוף את כל התיקים, סידרה לי את הפינה שליד המיטה, הביאה לי אוכל, עזרה לי להתקלח והיתה לצידי עד הצהריים ואז הלכתי לנוח קצת ולאכול. בזכות הליווי של מורן היתה לי חווית לידה בלתי נשכחת!

ל.פ