בכל פעם שאני מתכוננת לפגוש משפחה, בפעם הראשונה, אני כולי מתרגשת.
ראשית, כי העובדה שאני פוגשת את האמהות אצלן בבית, מזמנת לי היכרות עם מקומות חדשים בארץ. ואני מאוד אוהבת את זה. להיחשף לערים, שכונות, רחובות, שלא הייתי מגיעה אליהם אחרת. אני אוהבת את החיפוש בגוגל מאפס, אני רושמת לעצמי את המסלול פחות או יותר ויוצאת לדרך (לא, אין לי GPS ).
בדרך, יש קצת מתח, אם אני אמצא את המקום או לא. לרוב מוצאת, ולפעמים מסתבכת קצת. אז אני מתקשרת ומבקשת עזרה. יש בזה משהו שמרגיע אותי, כי ככה היא יודעת שאני מתקרבת. וזה מפחית מהמתח של ההמתנה לצלצול בדלת.
בכל פעם, כשאני בדרכי למשפחה חדשה, אני מנסה לחבר בין הנתונים שקיבלתי בשיחה טלפונית מקדימה, לבין הקול ששמעתי. ובונה לי תמונה. מנסה להכין את עצמי כמה שיותר, לכבוד אותה אמא.
אני יודעת שאני אכנס לבית שיש בו אוירה של "זה עתה ילדנו". שזה אומר: ריחות של תינוק, עגלה, עריסה, שידה. לפעמים ישנן שקיות של מוצרי תינוקות שעדיין לא פורקו. כמעט אוירה של קדוּשה.
חוץ מהנתונים הללו, כל בית הוא בית שונה וייחודי, במראה, באווירה. כל בית והחוויה שלו.
ואז אני מגיעה והדלת נפתחת. אני נכנסת, מחייכת ומברכת. אני תמיד מאוד רוצה לחבק את האמא, אבל מתאפקת קצת כי אנחנו עדיין לא מכירות. ואני מכבדת את המרחב האישי של כל אחד.
אחרי רבע שעה, הכל נראה אחרת. יש משהו, בחוסר ההיכרות המוקדמת עם האישה ובני ביתה, שמאפשר כל כך. עבור שני הצדדים.
אין שתי פגישות דומות. יש פגישות עם הרבה עשייה סביב התינוק והבית, האכלת התינוק, הרגעתו, השכבה, סידור
שידה, אמבטיה. בפגישות כאלה, השיחה בינינו היא תוך כדי העשייה, משהו שאמהות עושות אחר כך כל כך הרבה שנים. שיחה שהיא תוך כדי היענות לצרכי התינוק. מפסיקות באמצע משפט וממשיכות אחרי 10 דקות כאילו לא נקטע כלל.
יש פגישות, בהן התינוק ישן רוב הזמן, ויש זמן רגוע, לשתינו לשוחח, להעלות את חווית הלידה (שרק לפני מספר ימים ארעה וכבר כל כך הרבה דברים קרו מאז, שכאילו עברו חודשים) לדבר על התחושות שמלוות את הטיפול בתינוק. על השמחה הגדולה לצד הגעגועים למה שהיה קודם. אין שתי פגישות דומות.
בתום הפגישה, כששתינו מרגישות שזה מספיק לנו להיום, החיבוק הוא הדבר הכי טבעי ונכון שם.
אני נפרדת, ומרגישה ברת מזל, על שיש אנשים שמאפשרים לי להיות שם איתם, עבורם. בתחילת המסע הייחודי שלהם עם התינוק/ת הייחודי הזה. ומחכה כבר לפגישה הבאה איתם.
אודיל
|