זירוז לידה
מאת: אולגה דוידסון.
את בשבוע 40, עייפה, נפוחה, בקושי מצליחה לזוז, מרגישה שאת פשוט לא יכולה יותר והתינוק פשוט לא רוצה לצאת.
אז נכון, כל יום ברחם הוא מתנה והתינוק ייצא מתי שהוא ירגיש מוכן ויגיע זמנו, אך בכל זאת יש מספר דברים שניתן לעשות (למעוניינות בכך) על מנת לעזור לו לצאת יותר מהר.
זירוז לידה טבעי:
· עיסוי פטמות ויחסי מין- שני הדברים הללו יכולים להיות מאוד יעילים היות והם משחררים את הורמון האוקסיטוצין האחראי להתכווצויות הרחם (הצירים).
בנוסף, בזרע של הגבר ישנם הורמונים הנקראים פרוסטאוגלנדינים שאחראים לריכוך צוואר הרחם ולהגמשתו ובכך תורמים לתהליך.
· רפלקסולוגיה- ישנן נקודות לחיצה רבות ברפלקסולוגיה שיכולות לעודד את תחילת הצירים או חיזוקם לאחר שהתחילו ובנוסף נקודות נוספות העוזרות לתינוק לרדת ונקודות להקלה על כאבים. ניתן להיוועץ ברפלקסולוגית או בדולה שהוסמכה לכך.
· ארומתרפיה- שמנים מסוימים כגון שמן תפוז יכולים להועיל מאוד ולהתחיל צירי לידה סדירים או לחלופין לחזק צירים שכבר התחילו. ניתן להיוועץ בארומתרפיסטית או בדולה שהוסמכה לכך.
· חליטת עלי פטל- בעלי הפטל קיים חומר הנקרא טאנינים, המכווץ תאים ומשפיע על ויסות שריר הרחם. שתיית תה עלי פטל אדום נחשבת למקדמת לידה קלה, והיא מסייעת לטונוס שריר רחם מאוזן כך שכל ציר הופך יעיל יותר - ההתכווצות חזקה יותר בזמן הציר, אבל גם המנוחה מלאה יותר בין הצירים.
מומלץ להתחיל לשתות תה עלי פטל לקראת סוף ההיריון, לפחות משבוע 34. כדאי להתחיל בחליטה של כפית עלים אחת, ואם אין תגובה פיזית לא נעימה (שלשולים, כאבי בטן או בחילות) ניתן להוסיף בהדרגה עד למינון של 3-2 כפיות.
· כדור פיזיו- מעולה מכמה סיבות: כוח הכובד עושה את שלו ומושך את התינוק לכיוון היציאה והכדור מאפשר תנועתיות טובה שמאפשרת לתינוק להתברג טוב יותר באגן.
· פשוט להירגע- כשהיולדת בלחץ היא משחררת את הורמון האדרנלין שנוגד את האוקסיטוצין שאחראי על תחילת הצירים. הרפיה ונשימות יכולות לעזור ולהוריד את רמות הסטרס.
זירוז לידה רפואי:
· פיטוצין- אוקסיטוצין סינטטי שגורם להתכווצויות רחם. הוא ניתן בעירוי. לפיטוצין חסרונות ויתרונות שונים.
· סטריפינג- זוהי פעולה ידנית אותה מבצעים הרופא/ה או המיילדת על ידי החדרת אצבע או שתיים לצוואר הרחם (צריכה להיות פתיחה של לפחות סנטימטר). בעזרת האצבעות עושים הפרדה של קרומי השק העוברי מדפנות הרחם. הפרדה זו, גורמת להפרשת הורמונים המייצרים צירים, כעבור כמה שעות או ימים. הפעולה עלולה לגרום לדימום ולירידת מים.
· בלון- הכנסת בלון לצוואר הרחם. הבלון מבצע הרחבה מכנית של צוואר הרחם: מכניסים צינורית שבקצה 2 בלונים לרחם. באמצעות הזרמת מים שני הבלונים מתנפחים ומרחיבים את צוואר הרחם. כאשר הבלון נפלט יש 2-3 ס"מ של פתיחה מכנית. יש פתיחה אבל למעשה האישה עדיין לא נמצאת בלידה. הבלון נותר בפנים ונושר מעצמו בפתיחה של 2-4 ס"מ, במידה ולאחר 12 שעות הוא לא נושר מוציאים אותו.
· אצת למינריה- זוהי אצה שמכניסים לצוואר הרחם ללילה שלם. האצה סופחת מים ומתרחבת וגורמת לפתיחת צוואר הרחם. זוהי שיטה שלא מבוצעת בד"כ כיום בלידות, כי ההרחבה אינה משמעותית
· פרוסטאוגלנדינים- בצורתם הטבעית מדובר בהורמון המצוי ברחם ובתאי הזרע של הגבר, והוא עוזר בריכוך צוואר הרחם , קידום הפתיחה והמחיקה, והבשלתו לקראת הלידה. משחת פרוסטגלנדינים ניתנת בצורת נר או ג'ל המוחדר לצוואר הרחם הסגור, וניתן כל שש שעות ועד ארבע פעמים. לא ניתן ברגע שישנם צירים טבעיים.
· פקיעת מי שפיר- נעשית כאמצעי לזירוז לידה,כאשר ישנה פתיחה של לפחות שני סנטימטרים, על ידי החדרת מכשיר הדומה למסרגה אל הנרתיק, וקריעה של הקרומים העוטפים את שק ההיריון. פקיעת המים אינה כואבת, אולם היא מעוררת הפרשה מרובה של קטכולאמינים ופרוסטגלנדינים המעוררים הופעת צירים. זוהי התערבות שאין אפשרות לבטל או להפסיק.
לסיכום:
סוף ההריון הוא ללא ספק תקופה קשה, אך התינוק זקוק לכל יום שהוא נמצא ברחם על מנת להמשיך ולהתפתח למרות שנדמה שהוא גדול ומוכן לצאת לאוויר העולם. התינוק ייצא ברגע שהוא יהיה מוכן לכך ולא כדאי לזרז אותו. אז קחי את הימים האחרונים של ההריון והתענגי עליהם ככל שניתן: מהשקט, מהזמן להתפנק, מההזדמנות להיות באינטימיות שקטה עם בן הזוג, מהחופש לצאת בערבים ולהספיק עוד משהו קטן אחרון. כשהתינוק יוולד יגיעו איתו המון אושר, ריגוש והקלה אבל גם עומס ותלות.
לידה קלה!!!