חיזוק הקשר עם העובר, עוד במהלך ההריון, תורם רבות לכל התהליך, להריון, ללידה, ולקשר הראשוני עם הרך הנולד. ככל שהיולדת, וגם האב, מתייחסים לעובר עוד ברחם, כאדם בפני עצמו, כך יגיעו בשלים יותר ללידה. ובמהלך הלידה, ממש ברגעי הכאבים, אם היולדת תחשוב על התינוק שלה שברגעים אלו עושה את דרכו בתעלת הלידה, יהיה לה קל יותר. כשהיולדת חושבת על העובר, שאולי גם הוא סובל, ובעצם הוא נורא רוצה לצאת, היא עוברת ממקום של "הסובלת" או "הקורבן" למקום יותר אחראי, וגם משתמשת ברגשות אימהיים, המעודדים אף הם הפרשת הורמון האוקסיטוצין. עידוד הרגש האימהי הוא מתכון מצויין לקידום בריא ונינוח של הלידה. לו היו שואלים אותי, חדרי הלידה היו אמורים להיות עמוסים בתמונות יפות וגדולות של תינוקות וילדים.

הלידה היא תהליך ארוך, ורובו מתרחש בחדר אחד לא גדול. פעמים רבות המבט "נתקע" שוב ושוב על אותו אלמנט, וזה יכול להיות משהו סתמי ביותר מהרהיטים או המיכשור הנמצאים בחדר. במקום לתת ליד המקרה להחליט על מה יתמקד המבט, כדאי לדאוג שהמבט ייפול על מראה משובב נפש. נוף, תמונה של ילד אהוב, פרחים יפים, לצאת החוצה לנשום אויר ולראות את הנוף, או לעצום עיניים ולדמיין מקום שהוא גן עדן עלי אדמות, או משהו יפה שהיולדת אוהבת לראות. כדאי מאוד "לבנות תפאורה" אסתטית ומשמחת, שמבטה של היולדת יתמקד במראות שיזכירו לה שהחיים יפים.

לפעמים יש בכוחו של הקרח לאלחש את האזור שבא איתו במגע. במקרים של צירים ממושכים, (בעיקר בגב, אך לפעמים גם בנרתיק) השימוש בקרח (שקית אפונה קפואה למשל) יכול להביא מרגוע בכך שהוא כמעט "מרדים" את המקום.

מנגד, יש יולדות שרק המחשבה על קרח עושה להן כואב ומעצבן. כמו דברים רבים אחרים בלידה, הכל אינדבדואלי, ויכול להיות דבר והיפוכו.

רטיות חמות

לכן מהצד השני, יש יולדות שדווקא רטיות חמות ירגיעו את המקום הכואב, כחלק מאפקט המים החמימים שנציין בהמשך, במקלחת/אמבטיה.

תנועתיות בלידה מקדמת את הלידה, שכן היא עוזרת לתינוק לעשות את דרכו בתעלת הלידה. אך לא רק זאת, היא יכולה להביא את היולדת מבחינה נפשית למקום רגוע יותר. הידיעה שהיא מתנועעת, שהיא עושה משהו, וסתם ככה, יש משהו בתנועה (מונוטונית לפעמים) שעוזר להירגע. ראו את התינוקות הנרגעים במסלול מונוטוני של נענועים, או פעוטות הנרגעים על נדנדה וכו'.

תנועתיות יכולה להיות אקטיבית: היולדת עומדת, רוקדת, הולכת, זזה, מניעה את האגן בתנועות סיבוביות, כפי שמורה לה הגוף. למעשה, באופן טבעי כאבי הצירים מאלצים את היולדת להתנועע.

ישנה גם אפשרות של תנועתיות פאסיבית: כאשר היולדת אולי מותשת יותר, פחות אנרגטית, והמלווה שלה או הדולה, מניעים את האגן שלה ועוזרים לה להתנועע  באופן פאסיבי.

.

.

אחרי לידות בבתי חולים שונים, ואכזבה מהעלבון שחשתי כשהיה סטודנט בלידה הרביעית שלי, ללא יכולת לשלוט במצב למרות שהבהרתי את עמדתי, החלטתי ללדת במשגב לדך.

זה היה מעבר למקום הרבה יותר רך ומחבק, ביתי ולא מנוכר. אחרי בדיקת היכרות ומוניטור, הציעה לי המיילדת להכנס לג'קוזי. היא מילאה לי ג'קוזי ענק במים חמימים עם מעט קצף, ואני נכנסתי למים, משתכשכת במים, נדהמת מעצם קיומה של אמבטיה שמכילה אותי ואת הבטן הענקית שלי, ועוד מקום להסתובב ולהחליף תנוחות.

המים החמימים באחת הרגיעו את הכאבים. לא מחקו אותם, אבל הרגיעו במידה ניכרת מאוד. שילוב של המים החמימים והזרמים של הג'קוזי, הביאו את כולי לרגיעה. גם אם בציר עצמו כואב, הרי שהג'קוזי מאפשר הרפיה מלאה בין הצירים.

תוך זמן קצר הפכו הצירים לבלתי נסבלים, ואני נפרדתי בצער מהמים, עליתי על מיטה פשוט כדי לגלות שהלידה ממש כבר כאן.

הרוגע הזה של הג'קוזי (המלווה עד היום את "ילדת הג'קוזי שלי" בת ה15) הוא שגרם במקרה הזה להתקדמות מהירה של הלידה.

אין ספק שכאשר היולדת רפויה ורגועה הלידה מתקדמת בריא ומהר. ולמעשה, כל מה שאנחנו עושים כאן, זה ללמוד איך לשמור על מצב רפוי ורגוע ככל שניתן.

אחרי הלידה הזאת,  עוד אני מספרת מוקסמת לכולם על הלידה הטבעית והקסומה, אומרת לי חברתי שילדה שבועיים קודם: מה את מדברת, רק אפידורל. אפידורל זה הלימוזינה של הלידות.

אפידורל

ואיך אפשר בלי התייחסות לאפידורל, הנחשב בעיני יולדות רבות להמצאת המאה, לא פחות מכך, אך משום מה אין אחידות דעים באשר להתלהבות הזאת?

ואחרים ישאלו – מה את מכניסה כאן אפידורל, כשמדובר במגזין של רפואה טבעית?

ואני אכניס אותו. עם כל האמונה שלי בטבע,  לא מתעלמת ממה שהטכנולוגיה יכולה להציע לנו. גם זה כלי שצריך לדעת מתי לשלוף אותו מארגז הכלים.

האפידורל נכנס למאמר הזה ככלי לשימוש. אמנם זהו כלי חיצוני. הוא נכנס לכאן כי גם הוא אופציה העומדת לרשותה של היולדת בכל שלב של הלידה שבו היא מחליטה להשתמש בו. החשוב הוא, גם בהחלטה להשתמש בכלי הזה, להמשיך להיות בשליטה.

חשוב שליולדת תהיה גמישות מסויימת בהבנה שלה את עצמה, כדי שאם תחליט לבקש אפידורל לא תעשה זאת מתוך תחושה של כשלון. כשיולדת מתייחסת אליו ככלי נוסף, שאולי היא מעדיפה שלא להשתמש בו אך הוא לא "מוקצה", היא תמשיך להתקדם בלידה באותן תחושות חיוביות שליוו אותה עד לשלב הזה. יש יולדות שה"כניעה" לאפידורל מסמלת בשבילן כשלון, הרמת ידיים, ובסופו של דבר, במבט לאחור, חווית הלידה שלהן נעכרת בשל הגישה הזאת, וזה חבל, כי במצב כזה, היולדת אפילו לא מפרגנת לעצמה על שעות ארוכות של צירים שהיא התמודדה איתם יפה ובגבורה, בגלל תפיסה טוטאלית של המושגים "לידה טבעית" או "לידה טובה".

בתפיסה שלי, לידה טובה, היא לידה שבה היולדת מרגישה שהיא בשליטה. שהיא מנהלת את הלידה שלה, שכל האנשים שסביבה (בן זוג, אמא, דולה, צוות חדר הלידה) נמצאים שם בשבילה.

לידה מאכזבת, היא קודם כל, לידה שבה היולדת הרגישה שהעניינים יצאו משליטתה. או ש"נחתו עליה" כאבים שלא מהעולם הזה ושהיא לא יכלה להתמודד איתם, או שהצוות החליט בשבילה כל מיני החלטות שהיא לא הספיקה להבין מה משמעותן, פתאום לוקחים אותה מפה לשם, פתאום מבצעים בה כל מיני דברים, אלו הארועים שחורטים חוויה עגומה בזכרונה של היולדת. אמנם, לפעמים הדברים אכן לא צפויים מראש, אך דווקא משום כך, כדאי שתהיה מוכנה לכל. ובהחלט אין טעם שיולדת תוסיף על אלה גם אלמנט של אכזבה עצמית.

בהכנה ללידה אני אפרוש בפני היולדת את כל יתרונותיו וחסרונותיו של ההליך הזה. שלילת אפידורל מכל וכל, היא אופציה קלה כמובן, כמו כל "פנאטיות" בכל דרך חיים. אבל היא לא מאפשרת סינון ושימוש נבון. דווקא כשיודעים את החסרונות של אפידורל, היולדת תוכל לבחור באופציה הזאת, בעינים פקוחות, תוך בחינה של החסרונות הללו, ונסיון למזער אותם למרות הבחירה באופציה הזאת.

הגישה החיובית ללידה טבעית, צריכה לבוא ממקום אוהב. ממקום של אהבה עצמית, של אמון בגוף, של אמונה בהחלטות העצמיות שלה. יחס חיובי לכל הליך בלידה, בין אם זה אילחוש, ואפילו ניתוח, יגרום ליולדת להישאר במצב רוח טוב, לשמור על חגיגיות וקדושת המאורע, ולהחלים מהר יותר, תוך יצירת קשר אוהב ובריא עם התינוק החדש.

מתוך:

טיפול אישי – הפורטל לרפואה משלימה

http://www.tipulishi.co.il/hebrew/

אורנה דן, אם ל13, מטפלת אנרגטית

מכינה לזוגיות, לידה והורות

מנהלת פורום המשפחה שלי בפורטל טיפול אישי

מנהלת פורום הריון ולידה בפורטל כיפה