הכנה ללידה.
מדוע בעצם צריך לעשות "קורס הכנה ללידה"?
נכון, לידה היא תהליך טבעי של הגוף. אמנם תהליך מסעיר ומטלטל במידה רבה, אך בכל זאת הוא תהליך שהגוף מייצר. לא משהו שאנחנו מחליטים ועושים אותו. אנחנו לא יודעים מתי הוא יתרחש, ואיך הוא יהיה. אולי שמעת כמה סיפורי לידה של חברות או בנות משפחה, אולי קראת כמה כאלה באינטרנט. מן הסתם את מייחלת ללידה קצרה וללא כאבים, אך לא באמת אפשר לדעת איך היא תהיה. האם יירדו לך המים כשאת בעבודה/עושה קניות/מחכה לאוטובוס? האם יהיו לך 20 שעות של צירים? אולי תהיה לידה קצרה, רק תגיעו לביה"ח ו"חצי שעה אחר כך הילד בחוץ"? אי אפשר לדעת.
אנחנו ניזונים מפיסות מידע, וגם קוראים ספרים. אפשר ללמוד מהם הרבה על הפיזיולוגיה של הלידה.
אבל בעצם, לא ממש נפגשנו עם המאורע הזה בשום שלב בחיים שלנו. אנחנו לא מכירים את הקולות, את הריחות של לידה. לא ראינו פנים של אשה יולדת. ריח של לידה, שאריות של לידה, שיליה וחבל טבור.
קולות וריח של לידה
פעם זה היה אחרת. כשנשים היו יולדות בבית, הבנות היו נחשפות במידה כזו או אחרת ללידה המתרחשת בחדר הסמוך. גם אם לא צפו בלידה, הכירו קצת יותר מקרוב את הארוע. שמעו את הקולות, וגם ידעו לפרש אותם. ולא רק בנות. קראתי סיפור על ר' חיים מוולוז'ין, שאחיו ר' זלמן, שמע בליל שבת את שכנתו גונחת מצירי לידה, עזב את הכל, לקח עששית ורץ בשלג לקרוא למיילדת. האזניים הקשובות שיודעות מהם קולות של אשה שכורעת ללדת, גם את זה אין לנו. (כשאני ילדתי בבית, השכנים הזמינו משטרה)
וכך אנחנו מעבירות לנו את נעורינו. הלידות עברו להתנהל בבתי החולים. אם יש לנו חברות שילדו ואנחנו עדיין ברווקותנו, הן "חוסכות" מאיתנו את התיאורים ו"מגוננות" עלינו וכך משאירות אותנו בבורותנו.
יותר מכך. גם בסיור בחדר הלידה, לפעמים המיילדת המנחה את הסיור נבוכה בעצמה (או שוב מגוננת?) במידה ונשמעים קולות וצעקות, היא תעביר את הקבוצה במהירות לאזור אחר. (והזוג יחזור הביתה קצת בטראומה מהקולות ששמע)
כך אנחנו מגיעות לשנות העשרים או השלושים שלנו, ונפגשות בפעם הראשונה עם ההריון שלנו, ומנסות לדמיין איך תהיה הלידה שלנו, בלי שיש לנו באמת היכרות מוחשית עם הנושא הזה, וכלים לעבור אותו.
מדובר בארוע תחושתי חזק מאוד, וחדש לגוף, שבסופו הופכים בני הזוג לשלישיה, שגם זה מעבר לא קל ולא פשוט. הטיפול בתינוק מול הצרכים שלכם כאנשים פרטיים, כזוג. השינויים בגוף, לילות ללא שינה.
"חכו חכו..."
מסביב כל מיני מכרים ובני משפחה מנסים "להכין" אותך. משפטים שונים כמו "חכו חכו כשיהיה לכם תינוק" "כאבים שחבל על הזמן" "תקחי אפידורל" "הנקה זה כואב" הם לא באמת מכינים אותך ללידה. אלו פיסות מידע, משפטים שנזרקים לחלל האויר, לפעמים זורעים בך פחד, לפעמים זורעים אשליות. אין בהם אמירה שלמה ומלאה שבכוחה להכין אותך ללידה.
בלי לטייח
מדריכת הכנה ללידה אוספת עבורך את כל המידע הנחוץ לך, ברצינות ובאחריות. כלי לטייח, בלי לייפייף. בלי לזרוע אשליות, אך גם בלי להפחיד או להשאיר סימני שאלה פתוחים בשאלות מהותיות.
היא תדבר איתך על הכאבים והקשיים, ולצד זה תלמד אותך דרכים כיצד ניתן להתמודד עם הצירים. היא תראה אצלכם, מהן הנקודות המטרידות אתכם, ועל מה צריך להתעכב, ותכין אתכם באמת לקראת הלידה וההורות.
לידה היא תהליך של כאב מהול בשמחה. איש לא יכול לדלג מעל הכאב הזה. גם המצאת האפידורל לא ממש אירגנה לנו לידות נטולות כאב. לא תמיד זה מצליח, הרעיון של "אפידורל בחניה" עדיין לא ישים. כך שבכל מקרה, יש צורך להתכונן לפחות לפרק אחד של כאבים, של צירי לידה. לדעת לשלוט בכאב, במקום שהוא ישלוט בך.