התקופה שאחרי הלידה ....... דולה לאחר לידה
אנחנו האמהות מגיעות הביתה יומיים לאחר הלידה(4 ימים במקרה של קיסרי) כשאנחנו לא יודעות מה מצפה לנו בבית. לחלקנו יש קצת עזרה ותמיכה, לחלקנו אין בכלל. לרוב,הציפיות לא תואמות את המציאות.
אנחנו מצפות לחזור הביתה – לאותה השגרה. שגרה שמוכרת לנו כמו מקודם בתוספת קטנטנה של תינוק. אף אחד לא מכין אותנו לעייפות ,לכאבים,להורמונים ,לבכי ,ההתמודדות עם התינוק....
התינוק מבלה את השעות הראשונות של חייו מחוץ לרחם אמו בתינוקיה שבבית היולדות ,בבדיקות ע"י הצוות הרפואי,האימא,היולדת הטרייה נרגשת ומוצפת,תשושה מהלידה,שלא נשכח כמובן שיש אופי לכל לידה ...ואולי נגמרה בניתוח חירום...,האב והמשפחה נרגשים האימא והחמות לא מפסיקות לבכות מהתרגשות ..... ומה עכשיו?
מציאות חדשה ...
שיגרת בית היולדות.בד"כ הצוות מקפיד על סדר יום מסודר כדי לאפשר ליולדת לנוח ולטפל בעצמן ובתינוק ביעילות. בין ההשכמות לארוחות ,בין הנקה להנקה, למדידת החום וההדרכות הקבוצתיות והאישיות ...הביקורים של המשפחה והחברים,שעות ביקור הרופאים,האחיות שמסתובבות ועוזרות,עונות על השאלות הכי מוזרות בעולם,אחרי שיועצות ההנקה דחפו את הראש של התינוק שלנו לציצי כדי ללמד אותנו להניק,אחרי שהצלחנו לעשות פיפי ולהתהלך במסדרונות בית היולדות...
בבית היולדות-אנחנו מרגישות בטוחות! יש מישהו שיסתכל,ידאג ויאכיל, ואם אני ארצה לישון עוד קצת בלילה ולא לקום להניק...אז יש מי שייתן בקבוק ואז מגיע היום השלישי לאחר הלידה,יום השחרור,(שוב במידה ולא היו סיבוכים והלידה לא הייתה בקיסרי) שבו אנו מוצפות הורמונים(יום "הבכי הגדול" ולא תמיד עם סיבה בשל ירידה חדה של ההורמונים האסטרוגן הפרוגסטרון והאדרופינים, כולל מתח,אי נוחות,חולשה,תפרים
דימומים....) שולחים אותנו לדרכנו.
והתינוק כמובן הולך איתנו.
איזו התרגשות,איזה לחץ.קמים בבוקר ומתחילים את היום עם "טופס טיולים".
זהו! היום משתחררים! הבעל מביא את הסל קל ואת התיק,כן.... התיק שסידרנו ממזמן, עם הבגדים היפים ,החגיגיים,הכובע הקטן,השמיכה,..זהו. הביתה.
כמה טוב להיות בבית.המקרר מפוצץ באוכל שאמא הכינה(או שלא)הבית נשאר מסודר יחסית (או שלא) ... יש עריסה בבית,שידת החתלה,מגבונים...לתינוק אמיתי .
ומה עכשיו?
בא לי לישון. רק לישון,טוב,גם להתקלח,לאכול משהו,לקרוא ,לדבר עם חברה טובה...והנה זה בא. הבכי הזה של התינוק. למה הוא בוכה? זה מלחיץ אותי .... מה אני עושה?.... לתת לו מוצץ? לא לתת לו?! זה יבלבל אותו כי אני מניקה? אולי הוא רעב? אז אני אניק אותו! כמה פעמים להניק אותו? הוא סיים לאכול ממש עכשיו- שוב להניק? מה הוא בעצם רוצה? איך אני מרגיעה אותו? ואיך אני מרגיעה את הכאבים האלו של התפרים? רגע,אני צריכה גם ללכת לשירותים ועוד לא אכלתי משהו...עוד לא התקלחתי.... וואו.... אנחנו עכשיו משפחה,כבר לא זוג,יש לנו תינוק בבית...מציאות חדשה!
המציאות הזו לא מאפשרת לנו את "משכב הלידה" שמגיע לנו היולדות .הימים שאחרי הלידה הם ימים לא קלים,עמוסים,מבולבלים ולא תמיד צפויים.במקום להתאושש ולנוח אנחנו צריכות לטפל בתינוק.
תקופת משכב הלידה היא תקופת ההחלמה,החל מיציאת השיליה ועד להתכווצות הרחם בחזרה לגודל הרגיל,תקופה של ששה שבועות לפחות.בזמן הזה כל המערכות חוזרות לתפקודן הרגיל.לאט לאט הגוף חוזר לעצמו. לאחר הלידה הגוף שלנו עובר שינויים פיזיולוגים,הורמונליים ואנטומיים.
זה לוקח זמן ושלא נדבר על המעמסה הריגשית ואותם הורמונים שמציפים אותנו ובגללם אנחנו בוכות ולא יודעות על מה,כועסות,מתפרצות,עייפות,חרדות,מתוחות ושוב בוכות...הכול יחד.
בימינו היום יש זוגות צעירים שגרים רחוק מהמשפחה המורחבת,הסבתות עסוקות וממשיכות להתפתח-הן לומדות ,עובדות וגם לא תמיד יש להן את הזמן ואו הרצון לעזור "ולהיכנס" לתוך כל זה,הבן זוג חייב לחזור לעבודה תוך מספר ימים ורק בערב או בשעות אחה"צ המאוחרות שב הביתה.
דולה שאחרי לידה היא פתרון מצוין ומומלץ למצב הזה.
|