הלידה האימהית

לפני זמן מה, התקשרה אלי חברה טובה לאחר הלידה השנייה שלה לשפוך בפני את ליבה על הקשיים שלה. ואז היא שאלה אותי- תגידי לי, איך זה שכולן מסבבי עושות זאת בקלות ובשמחה? למה רק לי קשה???? ועניתי לה בפליאה-  כולן מסביבך עושות זאת בקלות ובשמחה? אני רוצה לסבר את אוזנך בסטטיסטיקות – 80% מהנשים עוברות דכדוכים באים והולכים במשך השנה הראשונה לאחר הלידה. 10% מהנשים סובלות מדיכאון קליני , ו5% מהנשים מגיעות למצב פסיכוטי! (מצב בו האימא מסכנת את עצמה והתינוק שלה, המצריך לעיתים אישפוז פסיכיאטרי בכפיה) . מהסטטיסטיקות נובע שיש 5% מהנשים שעושות זאת "בקלות ובשמחה". למה לנו נדמה שלכולן הכול עובר בקלות?

לדעתי, משום שאנו חברה של אנשים מעמידי פנים, שלא נוח לנו לשתף בקשיים שלנו ובמה שעובר עלינו. הגמרא במסכת נידה ט ע"א דנה בשאלה עד מתי האישה המינקת את בנה נחשבת "מסולקת דמים" לצורך קביעת וסתות. ואחת הדעות המופיעות היא שהאישה מסולקת דמים למשך 24 חודש לאחר הלידה ללא קשר להנקה משום שבשעת הלידה "אבריה מתפרקין, ואין נפשה חוזרת עד 24 חודש". בעיני, תקופה זו הנמשכת 24 חודש לאחר הלידה אפשר להגדיר אותה כתקופה של "הלידה האימהית". בשעת הלידה עצמה מתרחשת בו זמנית הלידה של התינוק ושל האימא. גם אימא נולדת בלידה. בלידה הראשונה נולדת הדמות האימהית שבאישה שלא הייתה קודם, ובכל לידה חוזרת נולד פן חדש באימהות של האימא. לידת התינוק מסתיימת בעת יציאתו לאוויר העולם, בעוד שהלידה האימהית ממשיכה זמן רב לאחר מכן. החכמים בברייתא ראו פרק זמן זה כ24 חודש לאחר הלידה.

מניסיון עבודתי עם נשים אני רואה שלנשים שונות נחוץ פרק זמן שונה. כמו שכל לידה של תינוק יש לה קצב משלה, כך גם ללידה האימהית יש קצב פרטי לכל אימא ואימא המשתנה מלידה ללידה. גם מבחינה פיזיולוגית, התכווצויות הרחם ממשיכות לאחר הלידה, הרחם ממשיך להתרוקן מתכולת ההיריון במשך 6 שבועות לאחר הלידה. מצב זה מזכיר לנו הנשים שהלידה שלנו עודנה מתרחשת וחשוב שניתן לה מקום ותמיכה בדיוק כמו ללידת התינוק שלנו.

אם כך, מה מנת חלקן של 5% הנשים ברות המזל שעוברות תקופה זו בשמחה? מה יש להן שלאחרות אין?

יש להן תמיכה לה הן זוכות מסביבן! הגוף והנפש שלנו לאחר לידה זקוקים לטיפוח ולהענקה. האימא המצויה בתקופה זו בנתינה אין סופית לתינוק הקטן ולבני ביתה זקוקה אף היא לאימא שתטפל בה ותעניק לה. שתאפשר לה לנוח ולהסתגל למצב החדש בגופה, בנפשה ובביתה שיצא לאוויר העולם. בימי קדם כאשר חיינו בחברה שבטית היה מקום רב לתמיכה של נשים אחרות בשבט באישה היולדת. בימינו המתועשים מקום זה נעלם. מלבד העזרה הצנועה של ארוחות ליולדות שהנשים החיות בקהילות תומכות זוכות לה – העול נופל על התא המשפחתי הקטן. מה שמזמין תסכול רב. מי הוא שק החבטות הראשון של האישה על כך שאיננה מקבלת את התמיכה לה היא זקוקה? לרוב זה בן זוגה, ולעיתים גם ילדיה. בעיה זו ניתן לפתור על ידי לקיחת עזרה בתשלום מבחוץ, וכול אישה תקבע מה היא העזרה הכי נחוצה לה- בניקיון, בבישולים, בשמרטפות על הילדים ולעיתים גם על התינוק. לנשים בעלות תינוק צווחן שלא נותן להן לנוח- מאל תחסכו בעזרה! תשלום לשמרטפות של שעתיים ביום על תינוק כדי שהאימא תוכל לנוח יכול לעשות את כל ההבדל של השפיות המשפחתית. כל עזרה בתשלום שהאישה לוקחת לאחר הלידה חוסכת את הכסף לפסיכולוג, פסיכיאטר וליועץ הזוגי שעליהן אף אישה לא תחסוך לכשתתמוטט. נתינת מקום ללידה האימהית תאפשר חברה של אימהות שמחות, ואימהות שמחות זה אומר בני זוג שמחים וילדים שמחים. דאגה לשלום האימהות מסביבנו היא דאגה לשלום המשפחות בחברה שלנו.