ללדת ברוגע – חלום או אפשרות קיימת?

"אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. "

                                                       [תלמוד בבלי מסכת תענית דף ב עמוד א]

הורמון ה"אוקסיטוצין" הוא המפתח בדרך הטבע של הקדוש ברוך הוא לרחם האישה, מפתח שלא נמסר בידי שליח. הורמון זה, המופרש מבלוטת יותרת המוח של האם והתינוק כאחד, מגרה את התכווצויות הרחם ובכך בעצם מפקד על התחלת הלידה והמשך התקדמות הלידה. כאשר רוצים לגרום לזירוז לידה באופן מלאכותי, מחדירים דרך עירוי לוריד חיקוי סינטטי של אותו הורמון  הקרוי בלשון העם -"פיטוצין".

מהו אותו ההורמון המופלא? כיצד הוא פועל? 

חלוצת חקר הפיסיולוגיה של מיניות האישה, ד"ר ניילס ניוטון העניקה לאוקסיטוצין את השם "הורמון האהבה", מאחר והוא מופרש בעת קיום יחסי אישות (אצל הגבר והאישה), בשעת הלידה ובעת שחרור החלב בזמן ההנקה. הוא שוזר ביחד את כל מצבי ה"אהבה" בחיינו ואת הקשר שבין האירוע אשר גרם לתינוק להכנס לרחם לבין לידת התינוק וגידול התינוק. במהלך הצירים והלידה, מציפות את האם והתינוק כמויות אדירות של אוקסיטוצין, אשר מופרשות מ"המוח הקדום" של האם והתינוק כאחד, והן נשארות בגופם גם לאחר הלידה. הורמון זה, משפיע על "ההתאהבות" של האם בתינוקה, מיד לאחר הלידה, ותוך כדי ההנקה. בזמן הלידה, בנוסף לאוקסיטוצין, מייצר "המוח הקדום" אנדורפינים, הידועים כמשככי הכאב הטבעיים של גופנו. הורמון זה מופרש גם הוא מהמוח הקדום של התינוק בזמן הלידה, וזוהי תגובתו של הטבע לכאב ולמאמץ בלידה. רמת האנדורפינים הגבוהה יוצרת מצב תודעתי שונה במיוחד המאפשר ליולדת לשכוח מכל הסובב אותה ולהתמקד אך ורק בתהליכים שהיא חווה בגופה.

ישנו הורמון נוסף אשר דווקא מפריע לאוקסיטוצין ולאנדורפינים בשלב צירי הפתיחה בלידה , שהוא האדרנלין. האדרנלין מופרש בזמן מתח נפשי והוא מעכב את האוקסיטוצין ובכך מעכב הופעת צירים סדירים. בנוסף הוא מעכב את הופעת האנדורפינים שהם משככי הכאב הטבעיים של גופנו ובכך הוא מגביר את עצמת הכאב.

 בשלב השני של הלידה, שלב "צירי הלחץ", מתרחש שילוב נדיר מסוגו בין האקסיטוצין לאדרנלין, אך עד לשלב זה הנוכחות המשותפת שלהם בלידה פוגעת בהתקדמות הלידה.

המיילדת המפורסמת אינה מאי גסקין מספרת שהסיבה האבולוציונית לכך לקוחה מעולם הטבע, עולם בו ולד טרי הוא טרף קל וחסר ישע, נדרשת הנקבה הממליטה למצוא מקום מסתור מוגן להמליט את גוריה. כאשר היא מזהה חיה טורפת מתקרבת היא עוצרת את ההמלטה ורצה לחפש מקום מסתור חדש. מנגנון טבעי מצוי אף בנו נשות חווה. מנגנון לא מודע המבקש ללדת את פרי בטננו בסביבה בה אנו מרגישות בטוחות ורגועות.  

ולכן, כאשר מבקשים ליצור סביבה אופטימלית שתעודד התקדמות טובה בלידה חשוב לצור אוירה רגועה ובטוחה בשביל היולדת. מלת המפתח בלידה שכל יולדת צריכה לזכור ולשנן היא- רוגע.  האויב של כל יולדת הוא-מתח.

ההלכה ידעה זאת הרבה לפני שהמדע המודרני הוכיח את חשיבות הרוגע להתקדמות הלידה. ההלכה פסקה שכל מה שמניח דעת היולדת נחשב פיקוח נפש בשבת. 

כיצד ניתן לשמור על רוגע בלידה, כאשר יש את כל התנאים האפשריים הגורמים למתח - הפחד והכאב?

ישנן טכניקות נפוצות העוזרות להפיג את המתח והחרדה ואף את הכאב  בלידה- נשימות, תנועה, שימוש במים, שירה, מגע, דמיון מודרך וכו'  . מניסיוני כתומכת לידה וכמדריכת הכנה ללידה זה משתנה מאוד מאישה לאישה, כל אישה נרגעת בדרך אחרת. בד"כ בתהליך ההכנה ללידה מתבצע הבירור מהן הדרכים הנכונות בשבילך להיות ברוגע, נוכחות של אלו אנשים רגיעה אותך ונכון לך שהם יהיו איתך בילדה, באיזה מקום נכון לך ללדת, אלו משפטים אסור לומר לך ברגעים של מתח וכו'.. .

כמובן שהאפשרות של דולה בשעת הלידה היא אולטימטיבית. הדולה היא אשת מקצוע אשר בידה כלים רבים ליצירת רוגע בלידה ובאמצעות הקשבה עמוקה אליך היא מתאימה את הכלי הנכון בכל רגע ורגע בלידה. לעיתים קרובות, גם כשהיולדת עושה הכנה ללידה ויודעת בבירור מה ירגיע אותה, כשמגיעים כאבי הלידה היא מאבדת שליטה ושוכחת את כל מה שהיא יודעת. כדולה, הרבה פעמים אני נדרשת רק להזכיר לאישה לממש את מה שלמדה.....

החשיבות הגדולה ליצור ליולדת סביבה רגועה ובטוחה היא  בבחינת  "פיקוח נפש", אשר יכולה להשפיעה על התקדמות הלידה ותוצאות הלידה. עלינו לאפשר לכל יולדת לחוש שהיא יולדת את פרי ביטנה במקום בטוח ומוגן, עם תמיכה עוטפת ומרגיעה.