אני לגמרי איתך. במובן מסויים.
ואגב, אני לא מכירה שיעור פילאטיס אחד בחינם, להפך... פגישה ראשונה לגישוש, הרבה פעמים עולה יותר.
עם זאת, שכל אחת תעשה מה שמתאים לה, ושתלמד מהשיעורים שבדרך שלה.
אני בהתחלה נסעתי לזוגות, לא היו לי גבולות של שעות, לא גביתי כסף על פגישה וכו'. עד שהבנתי. עד ש***אני*** הבנתי, מה נכון עבורי, וגם נכון מבחינת חוקי הגבולות של הטיפול.
יותר מזה?
לא אשכח את בן הזוג שחשב שאיתי אפשר להתמקח כאילו אני בשוק.
ליוויתי זוג במחיר "הכרות". יחסית זה היה בתחילת הדרך. אחרי הלידה המקסימה הם המליצו עלי. קיבלתי טלפון מזוג שמעוניין שאפגש איתו.
כשדיברנו על המחיר (שגם אז לא היה מחיר מלא, אבל היה פי שלוש מהמחיר שחבריהם שילמו) הבחור פתח בהתנצחות. למה הם כן ואנחנו לא? מה זה פער המחירים הזה? תבואי לקראתנו וכו'. הורדתי קצת, סימלי וכמובן שזה לא הספיק עבורו.
זה היה שיעור חשוב עבורי. עמדתי על שלי ואמרתי: אשמח ללוות אתכם במחיר הזה והזה. מתאים - יופי. לא מתאים? כל אחד ילך לדרכו בחיוך.
מיותר לציין שלא ליוויתי את הזוג, והגדלתי לעשות ולשדך להם דולה אחרת בתחילת דרכה (אז).
הגיע הזמן שלא נפחד מהמקצוע שלנו ומהתמורה המגיעה לנו. שנדע שזה מקצוע טיפולי ככל מקצועות הטיפול, ולכאלה יש גבולות.
וככל מקצוע - מגיעה לנו תמורה כספית.
אם בחרנו להתנדב - בחרנו בזה. אם בחרנו לקחת מחיר סימלי - בחרנו בזה. רק שנדע להגיע להחלטותינו מתוך בחירה ולא מתוך כורח.
וג'יני - גם אני רואה את ההודעות שפונות ומחפשות ליווי בהתנדבות.
אני חושבת שהתנדבות זה יופי, אבל זה הפך להיות שמינו השני. הכל קשור בהכל. כאילו אנחנו צריכות להתנצל על המחיר "המופרז" של הליווי שלנו.
אני בעד מחיר סימלי. הרי הוצאות יש תמיד.
נו טוב, חייבת לזוז
|
תוכן התגובה:
|
