בס"ד

 שינויים אחרי לידה/ מאת: ענבל פיטוסי

- הרחם- חוזר לגודלו הנורמאלי ולשם כך הוא מתכווץ ומתנקה משרידי ההריון המופרשים החוצה דרך הנרתיק, הפרשה זו נקראת לוכיה (LOCHEA).

יש לשים לב שהנוזל היוצא מהרחם הולך ומתמעט, (בימים הראשונים צבעו אדום, מכיוון שהוא מכיל דם, ולעיתים גם קרישי דם. בימים הבאים ההפרשה מקבלת גוון וורדרד, ולאחר כ-10 ימים צבעה הופך להיות לבן- צהבהב). אם ההפרשה נותרת אדומה וחזקה כשבועיים לאחר הלידה  או אם יש לה ריח רע (המעיד על זיהום ברחם ומצריך טיפול אנטיביוטי), כדאי להיבדק ע"י רופא.

 להקלה יש לחלוט תה מתערובות הצמחים: ילקוט הרועים, נזמית לבנה, פרע ,פטל אדום או סרפד, כששה שבועות אחרי הלידה יש להיבדק אצל רופא/ת נשים כדי לוודא שהרחם חזר לגודלו הרגיל (ואם רוצים גם לייעוץ באמצעי מניעה).

-שדיים- השדיים מתמלאות חלב ונהיות כבדות יותר, וככל שהאם תניק יותר כן תגדל כמות החלב.

 יש להבדיל בין שלוש מצבים עיקריים:

1. בימים הראשונים לאחר הלידה תתכן תחושת מלאות בשדיים, כתוצאה מכך שהשדיים מתמלאות בחלב.

 3. קיימת גם דלקת שדיים אחרת המלווה בכאב מקומי וחום שבהחלט דורשת טיפול אנטיביוטי. דלקת זו נדירה בימים הראשונים לאחר הלידה, וסביר להניח שאם תתפתח , זה כבר יקרה בבית בשלב מאוחר יותר.

הגודש, הסדקים והקושי להסתגל להנקה או שהתינוק לא מספיק שבע, נובעים בד"כ מהצמדות לא נכונה של התינוק אל השד. הסוד הוא ישיבה או שכיבה של האם בצורה נוחה ורגועה, אחיזת התינוק בצורה נוחה כך שבטנו ופניו לכיוון האם, גבו ועכוזו של התינוק יונחו בקו ישר עם ערפו, הפטמה כמעט ונוגעת בשפתו העליונה, דבר שיגרום לו לפתוח את פיו וכאשר יפתח את פיו גדול גדול, על האם להצמיד את התינוק אל השד כך שפיו של התינוק יתפוס את הפיטמה ואת חלק מן העטרה כך שיוצמד היטב לשד. תנועות הלסת הקצביות  אמורות להפעיל את הלחץ הדרוש על צינורות החלב והמציצה של התינוק אמורה לשמור על "קרן השפע" ולדאוג שהעטרה לא תישמט מפיו. כשפעולת היניקה מתבצעת נכון, הלחץ המופעל על איזור העטרה גורם להתזה של סילוני החלב דקים המגיעים ישר לגרונו של התינוק ומה שנותר לו זה רק לבלוע ולהתענג...

אם עדיין נמשך הגודש או חוזר על עצמו פעמים רבות ו/או שיש פצעים או סדקים או כאבים בשד יש לפנות ליועצת הנקה ע"מ לבדוק מדוע זה קורה ואם צריך, לשפר את תנוחת ההנקה.

          אי הנוחות באזור יכול להשפיע גם על ההנאה בקיום יחסי מין.

          הטיפול בבריחת שתן וההחלמה באזור החיץ הוא חיזוק השרירים הטבעתיים (תרגילי

          שטיפות במים פושרים, אמבטיה עם מעט קלי, עיסוי הצלקת בשמן HELICRISUM או 

-     עור- יתר פיגמנטציה הינה תופעה אופיינית להריון, ונשארת גם לאחר מכן בטבור, בפטמות ולפעמים גם העור הפנים (מסכת הריון) ,לאחר הלידה כתמים אלי מתבהרים מעט, נטילת ויטמין C באופן קבוע עשוי להגדיל את הסיכויים להעלמות  הכתמים.

-       סימני מתיחה על העור- בתחילה אדומים ולאחר זמן הם מכסיפים, עיסוי בשמן קלנדולה, ויטמין E או שמן מקדמיה פעם ביום אחרי מקלחת עשוי להחזיר את הרקמות לגמישות טובה במהירות.

-         דליות ברגליים- אצל נשים הסובלות מדליות ברגליים יכול להיווצר קריש דם ודלקת בוורידים השטחיים. הדלקת תתבטא באזור אדום, נפוח, רגיש וכואב על פני העור, כמו כל שאר הזיהומים הטיפול יהיה אנטיביוטי. אפשר גם למרוח על הדליות  שמן פיגם.

-         טחורים- כלי דם וורידיים בפי  הטבעת, שמתרחבים כתוצאה מלחיצות חזקות ולא נכונות בלידה.

טיפול- שטיפות מרובות במים, חיזוק השרירים הטבעתיים (תרגיל קגל), שמן רפואי של פיגם המכווץ את כלי הדם, שמן ציפורן שמאלחש ואנטיספטי, שמן לבנדר המרגיע, משכך כאב ואנטיספטי ושמן אניס שהוא אנטיספזמוטי (עוזר בהרפיית שרירים). כל זה עדיף ביחס של 1 ציפורן+ 3 לבנדר+2 אניס על כל 3 כפות של שמן בסיס.

    -     עצירות- בימים הראשונים לאחר הלידה יש האטה בפעילות מעיים, "עצלות" זו של

    -     שיער- לאחר לידה ישנה נטייה לנשירת שיער מוגברת או צמיחת שיער מוגברת על

-         משקל- קרוב ל-6 ק"ג יורדים בלידה עצמה ובעשרה הימים הבאים עקב השתנה והזעת יתר ניתן לצפות לירידה נוספת של 3-4 ק"ג נוספים, שאר עודפי המשקל יורדים במהלך החודשים הבאים, ואין טעם לזרז או ללחוץ את התהליך.

באכילה מאוזנת, והתעמלות מתאימה, אפשר לרזות בצורה מדהימה, אך לא להגזים, ולחשוב פעמיים, אחרת התינוק יסבול שבעתיים...

-         דרכי השתן- ביממה הראשונה לאחר הלידה עלולה היולדת לאבד את הצורך למתן שתן בגלל שתפי דם קטנים ובצקת בשלפוחית השתן שעלולה להיגרם כתוצאה מלחיצות ממושכות בשלב השני ומעבר התינוק בתעלת הלידה, חיזוק רצפת האגן עשויה לשפר את התופעה, ואם המצב חמור מאוד נעזרים בקטטר להוצאת השתן.

      בימים הראשונים לאחר הלידה הגוף נוטה להיפטר מעודפי הנוזלים שצבר במהלך  

      כמו"כ דלקות בדרכי השתן עלולות להיות לאחר הלידה בגלל זיהום בחלל הרחם, זיהום

      בדרכי השתן או בגין הבצקת בשלפוחית השתן, דלקת בשלפוחית השתן מחייבת מתן  

            אנטיביוטיקה. כמו"כ יכולות גם לעזור כמוסות אסידופולוס, חמוציות, מיץ חמוציות,

      (אם מופיע חום ואיתו גם כאבים במותן סביר להניח שזוהי דלקת כליות, מסוכנת  

-         מחזור ווסת- אצל נשים שאינן מניקות מופיעה וסת תוך 6-8 שבועות מיום הלידה, אצל מניקות הזמן משתנה ויכול לנוע בין חודשיים ל-18 חודשים. ממחקרים ומניסיון אישי עולה שההנקה אינה מונעת בהכרח הריון נוסף.

-         אנמיה- חוסר ברזל בדם. הגוף איבד  דם במהלך הלידה, חוסר ברזל בדם עלול לגרום לעייפות ולטשטוש ולכן חשוב לבדוק את הברזל, ואם יש צורך להמשיך ליטול ברזל בחודשים לאחר הלידה, כדי למנוע עצירות עדיף לאכול מאכלים עשירים בברזל.

כל מצב של עליית חום הגוף בתקופת משכב הלידה דורש בירור, מחשש לזיהום ברחם, בדרכי השתן או בשד.

שינויים הורמונליים אחרי לידה-

לקראת סוף ההריון, זמן רב לפני שמתחילים הצירים, חלה עליה הדרגתית בהפרשת האוקסיטוצין בחלק האחורי של יותרת המוח, בזמן זה ישנם מדי פעם התכווצויות רחם בלתי מכאיבות, אשר אינן מורגשות בהכרח. בימים שלפני הלידה הולכות ההתכווצויות הקלות האלה וגוברות ואף גורמות אצל חלק מהנשים להתקצרות "ולמחיקת" צוואר הרחם, עוד לפני תחילת צירי הלידה הסדירים.

 כל זה מתרחש בד בבד עם התרככותו ו"הבשלתו" של צוואר הרחם, בזכות הפרשה של פרוסטוגלנדין ע"י בלוטות מיוחדות הממוקמות ברקמות שבאזור התחתון שברחם.

לאורך ההריון מייצר ההיפוטלאמוס בקצב הולך וגובר גם אנדרופינים, שהם הורמונים דמויי מורפיום הגורמים לשלושה דברים משמעותיים אצל האישה: שיכוך כאבים, תחושת אופוריה או תחושה טובה של רווחה ורגיעה, והתכנסות פנימה, המשנה את הזמן והמקום של היולדת ומאפשרת לה להתמקד בגופה במהלך ההריון והלידה ולהתמקד בתינוק לאחר הלידה, וככל שהלידה מתקרבת, במיוחד בשלב המעבר כמות האנדרופינים בגוף האישה ובגוף התינוק עולה.

בעוד שרמות האדרנלין במהלך השלב הראשון של הלידה מעכבות את הצירים, בשלב המעבר מעורר האדרנלין את הצירים של השלב השני וגורם לרחם לפלוט במהירות את התינוק.

ולאחר הלידה...

הפרשת האוקסיטוצין נמשכת אחר הלידה בין השאר כתוצאה מהגירוי שנוצר מהמגע הראשון בין האם לתינוק, ובמיוחד עקב גירוי הפטמות כתוצאה מיניקת התינוק.

כמו"כ נמשכת הפרשת האנדרופינים, אשר מחקרים מעידים שיש להם השפעה מכרעת על ההתרחשות הראשונית בין האם לתינוק בזמן הרגיש מיד לאחר הלידה. לכן חשוב לשמור על סביבה רגועה ועל פרטיות האם והתינוק גם לאחר הלידה.

יציאת ההורמונים מגוף האישה נעשית בהדרגה: ימים, שבועות ואף חודשים. אחרי הלידה קרוב לוודאי שהאם תתקשה להירדם ויהיה לה צורך פנימי להתענג על חווית הלידה ולהרהר במה שקרה.

הורים שמקפידים לשמור על פרטיות המשפחה החדשה ושמירת השקט הנפשי בתקופה שלאחר הלידה מספרים שהתרוממות הרוח של הלידה נמשכת אצלם שבוע- שבועיים ועוזרת להם להסתגל לשלב הראשון של ההורות.

בעקבות השינויים ההורמונליים יחולו שינויים נוספים בגוף והם זמניים וחולפים לאחר זמן:

בצקת- לעיתים קרובות עקב השינויים ההורמונליים, עם יציאת העובר והשיליה, מופיעה לאחר הלידה בצקת בדרגה גבוהה יותר מאשר הייתה קודם. אך אל דאגה, תוך ימים ספורים הבצקת תעלם. במקרה זה יש לשים לב למדוד לחץ דם  משום שבמקרים נדירים מופיע גם לחץ דם גבוה לאחר הלידה (אם התופעות הללו מופיעות עד 48 שעות לאחר הלידה, זה יכול להעיד על רעלת הריון).

הרחם- מתכווץ וחוזר לגודלו הטבעי ע"י הפרשת האוקסיטוצין. גירוי הפטמות בהנקה והמגע של האם בתינוק גורם להפרשתו.

שדיים- לאחר הלידה מפרישת בלוטת יותרת המוח רמה גבוהה של הורמון פרולקטין, שהוא אחראי על ייצור החלב. גירוי הפטמה ע"י מציצת התינוק ומחשבת האם והרצון להיניק גורם לגירוי קצות העצבים בפטמה, ואלה שולחים לבלוטת יותרת המוח את ההוראה להפריש פרולקטין, וכך מתעוררת הפרשת החלב . רמת הפרולקטין הגבוהה לאחר הלידה גורמת לכך שעד שהאם תגיע ליחסי היצע וביקוש מסודרים, יכולה להיות נזילה של חלב לעיתים גם ללא פעולת המציצה של התינוק, מצב זה יכול לעיתים לגרום לגודש בשד. לאחר שלושה חודשים יורדת רמת הפרולקטין למצבה הטרום הריוני והיא עולה שוב רק עם המציצה, שאז היא גורמת ליצור נוסף של חלב להנקה הבאה.

שיער- יש הטוענים שנשירת שיער מוגברת או צמיחת שיער מוגברת אחרי הלידה היא כתוצאה של שינויים הורמונליים בגוף האישה.

שינויים רגשיים לאחר הלידה-

לידתו של תינוק היא אירוע מורכב בחיי האם, האב והתינוק, בתקופה שאחרי הלידה עוברת האם תהפוכות כפי שכבר ציינתי, תהפוכות בגוף ובנפש, ההסתגלות לטיפול תובעני בתינוק ובשאר בני הבית למרות המצב הגופני הירוד של האישה- מחושים וחולשה, ניסיון בהבנת הצרכים של התינוק וההיענות להם.

בד"כ מגיעה האישה עם ציפיות ורודות הנשענות על מיתוס שהבטיח לה שמחה, התאהבות מיידית בתינוק וחיי משפחה מאושרים. לנוכח המיתוס הזה קשה לה להשלים עם הקשיים, הרגשות השליליים שהם טבעיים, המתעוררים בה כמו חוסר אונים, חרדה, חוסר חשק מיני וקושי לטפל בתינוק.

לאחר הלידה מחשבותיה של האם נוטות לחזור אל תקופה מוקדמת בחייה, וזיכרונות רבים צפים ועולים. זיכרונות אלה עשויים לעורר בה צורך מיוחד לאהבה והגנה. כחלק מהרגרסיה הפסיכולוגית הזו האם זקוקה להרגיש שהיא בטוחה, שיחבקו אותה וידאגו לה. כשצורך אינו מתמלא עלולה האם הטריה להרגיש בודדה , זנוחה וחסרת ביטחון.

גם דימוי הגוף משפיע עליה כתוצאה משדיים מטפטפות חלב, וגדולות הרבה מעבר לרגיל, הבטן שעדיין לא חזרה ואולי גם לא תחזור כמו שהייתה לפני ההריון, וגוף הנערות שלעולם לא יחזור להיות כשהיה.

בעקבות גורמי לחץ אלה וכביטוי להם שכיחים בתקופה זו שינויים במצב הרוח.

השינויים הקלים קורים במהלך השבועיים הראשונים ונקראים:

בייבי בלוז" או "דכדוך  אימהי" (maternal blues or baby blues)- התופעות  והמאפיינים שלו דומים למצב של דיכאון אך יותר קלים וחולפים ללא טיפול:

-         שינויים חדים במצב הרוח

-         רגישות ופגיעות ונטייה למצבי בכי

-         תחושות עצב

-         מועקה

-         חרדה

-         דאגנות יתר

-         תחושת בדידות קשה

-         תחושות של אשמה ובושה

-         קשיי שינה

 המופיעים אצל 50%-80% מהיולדות. תופעות אלו חולפות בד"כ אחרי מספר ימים או אפילו מס' שעות לרוב ללא טיפול של אנשי מקצוע. בניגוד לדיכאון אחרי לידה, במצבים כאלה אין פגיעה משמעותית בתפקוד. גורם סיכון עיקרי להתפתחות דכדוך לאחר לידה הוא חוסר תמיכה פסיכוסוציאלית, כ- 20% מהסובלות מדכדוך אחרי לידה יפתחו דיכאון לאחר לידה.

התנודות החמורות יותר במצב הרוח נחשבות הפרעות, ונכללות בהן "דיכאון לאחר לידה", וההפרעה הנדירה והחמורה "פסיכוזה לאחר לידה", ובנוסף להפרעות במצב הרוח ישנן הפרעות חרדה שונות כגון: "הפרעת סטרס פוסט טראומטית".