ענבל פיטוסי, דולה- מלווה ותומכת לידה ומדריכת הכנה ללידה 054-4838181
עמוד הבית מי אני? מכתבי תודה סיפור הלידה של נתנאל זכריהפורום| סיפור הלידה של נתנאל זכריה |
ב"ה סיפור הלידה של נתנאל זכריה
הלידה עליה אני כותבת היא הלידה השנייה שלי. לידת ביתי הבכורה הייתה קשה וארוכה ולא זכורה לי כחוויה מרנינה. אמנם הייתי בקורס הכנה ללידה אך בלידה עצמה לא הרגשתי שיש לי כלים מעשיים בכדי להקל על הכאב. הפעם הבטחתי לעצמי, תהיה הלידה קצרה! ביני לבין ענבל יש קשרי משפחה קרובים- היא אחות של בעלי. בזמן ההריון היא סיפרה לי שהיא לומדת להיות תומכת לידה. נחמד, חשבתי לעצמי, אבל אני הרי כבר יודעת ללדת, עשיתי את זה כבר פעם אחת, מה אני יכולה עוד ללמוד? הימים חלפו, וככל שהתקרב מועד הלידה הבנתי שדווקא זיכרון העבר אינו תורם לי אלא להיפך... מצאתי את עצמי מפחדת מהלידה. דיברתי קצת עם ענבל לפני כן, אך עדיין לא חשבתי שאני צריכה סיוע, יעוץ או הכוונה כלשהי... למזלי הרב ענבל הציע לי לעבור איתה קצת על החומר ולהתכונן, ואם ארצה כמובן שהיא תלווה אותי בלידה עצמה. אוקיי, מה יש לי להפסיד? ובכן קבענו להיפגש. במפגש עברנו קצת על תהליכי הלידה, תאום ציפיות וכו'... והבנתי שללידה באמת צריך להתכונן פיזית ונפשית ולא לברוח מזה ולהגיד "יהיה בסדר". למדנו תנוחות ותנועות גם על כדור, נשימות והרפיות, וכן עשינו גם את "התנסות הקרח" ובאותו רגע כל הפחד התמסמס... ההתנסות גרמה לי להבין שגם כשכואב יש לי מה לעשות בדרכי שלי ואם כך, אוכל לשלוף בזמן אמת את הכלים שעוזרים לי להתגבר על כאב, הוא באמת יכול להראות אחרת. רשמתי הכל, ומדי פעם קראתי את הכרטיס שילווה אותי בלידה. אחרי כן הגיע המפגש השני. למדנו יחד את הקטע של "ימימה" להכנה ללידה. אמנם אני מכירה את הקטע ואף קראתי אותו גם בלידה הקודמת וגם לפני הפגישה עם ענבל, אך ענבל בחכמתה לא ויתרה לי... למדנו את הקטע, והפעם ביחד. כמובן שזה אחרת לגמרי!! ירדו לי עוד ועוד אסימונים והרגשתי שענבל מובילה אותי להתבונן מה אני לומדת מהקטע ומה הוא אומר לי וכיצד הוא יכול לסייע לי בלידה. רגע האמת הגיע, יום שישי י' בטבת 5:00 בבוקר- התעוררתי מצירים תכופים כל 10 דק' בדיוק, ארגנתי לי תיק, נכנסתי למקלחת, התפללתי, סידרתי קצת את הבית והמשכתי את היום כרגיל. כל 10 דק' בבוא הציר, עצרתי, זזתי בתנועתיות כמו שלמדתי עם ענבל, נשמתי נשימות עמוקות טובות והציר עבר. אני יודעת שזה נשמע הזוי אבל לא הרגשתי כאב!! הציר היה ממני והלאה, הצלחתי לנתק אותו ממני, הוא לא השתלט עלי ועל גופי, ההיפך, אני שלטתי בו, הייתי רפויה לחלוטין והרגשתי איך הציר ועימו הכאב יורדים מטה ומשתחררים מגופי. לקראת הצהריים הצירים נהיו יותר דחופים, התקשרתי לענבל להתייעץ איתה מתי ללכת לבי"ח, ענבל הגיע לביתי מצוידת בכדור לידה, בשמנים טבעיים ועצות טובות. לבסוף בשעה 16:00 בצהריים בעוד כולם מדליקים נרות שבת נסענו בעלי ואני לבי"ח כאשר ענבל בכוננות במידה ונצטרך. הגענו לחדר הקבלה בעין כרם בסביבות השעה 17:00 עם פתיחה של את השעה הקרובה ביליתי במקלחת על כדור לידה כאשר אני בשליטה גמורה, בוטחת בעצמי ויודעת מה לעשות כאשר הציר מגיע ולא מרגישה את הכאב!! ביציאתי מהמקלחת הרגשתי בחילה ורצון להקיא- סימן המבשר לידה. לפתע פקעו לי המים והצירים נהיו יותר ויותר כואבים (לפני שהספיקו לחבר אותי לאינפוזיה ומוניטור). מיד הסברתי למיילדות שבאו לעזור כיצד אני רוצה בדיוק שיסדרו לי את המיטה ע"מ שאוכל ללדת בתנועת כריעה תלויה. אי אפשר היה כבר להתבלבל, אלו היו צירי לחץ, כרעתי על המיטה והתחלתי ללחוץ (ולצרוח) כאשר בראשי מהדהדים כל אותם דברים שלמדתי מימיה- אני רק מסייעת לתינוקי לבוא לעולם, אני רק צינור, עלי ללוות אותו בשמחה וברצון ועוד ועוד... בעידודם של המיילדת ובעלי היקר כעבור 15 דק' התינוק המתוק שלי היה בחוץ... ערב שבת קודש פרשת "ויצא" בשעה 20:04 בעיר הקודש, נתנאל זכריה סרוסי בא לעולם.
|