הדיכאון פורץ בעיקר בתקופת השבועות 6-12 אחרי הלידה.

לא מדובר במחלת נפש אלא בתסמונת המורכבת מסימפטומים רבים ושונים אצל כל אישה.

הדיכאון משפיע ומושפע מהיחסים של האם עם התינוק, כשההתרגלות של האם והתינוק מלווה בקשיים, כגון קשיים בהנקה, האם עלולה להרגיש עצב על שאינה ממלאת את תפקידה החדש בהתאם לציפייתה, יש נשים המועדות יותר להגיב בדיכאון על השינויים ההורמונליים החריפים הקורים אחרי הלידה.

קבוצת הסיכון לנשים עלולות ללקות בתסמונת הן-

-         נשים עם היסטוריה אישית או משפחתית של דיכאון או חרדה

-         נשים שעברו טיפולי פריון

-         נשים שמצבן הבריאותי ירוד

-         חוסר תמיכה רגשית מבן הזוג ומהאנשים הקרובים

-         העדר בן זוג

-         מצוקות חיים שונות

-         מותו של אדם קרוב

-         יחסים מתוחים ובעייתיים של האישה עם אימה

הסימפטומים האפשריים לאישה הסובלת מדיכאון- לפי מדריך האבחנות של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי DSMIV, ניתן לקבוע אבחנה של דיכאון כאשר יתקיימו  אחד משני התסמינים הראשונים ועוד ארבעה מתוך הרשימה. (סה"כ חמישה) למשך שבועיים לפחות.

- מצב רוח ירוד לרוב שעות היום, כמעט כל יום. אין יכולת הנאה ועניין ברוב התחומים, כמעט

- תאבון ירוד או תאבון יתר

- תשישות גם לאחר שינה מרובה או סובלת מקשיי שינה

- ייאוש

- חוסר אונים

- חוסר תקווה

- עצבות

- לא נהנית מהקשר עם תינוקה

- חוסר עניין במין

- קשיי ריכוז

- לעיתים מוטרדת ממחשבות מפחידות כלפי עצמה, לתינוק או לבני משפחה אחרים

- חשה בושה ואשמה בתפקודה כאם וכבת זוג

- לעיתים מפחדת להישאר לבד בבית ועלולה להגיע למצב של פאניקה

- השעות הקשות הן בעיקר בערב ובלילה

לפעמים הדיכאון לא מתבטא במצבי הרוח הדיכאוניים, אלא מוסווה בסימפטומים אחרים כגון:

-         כאבי ראש

-         חרדה

-         רגזנות

-         פחדים

-         התנהגות כפייתית או אי- שקט מוטורי

-         עייפות

-         שינויים בתאבון

הסימפטומים של הדיכאון משפיע על יכולתה של האם לטפל בתינוק, למשל אם שסובלת מחוסר ריכוז תתקשה להחליט אפילו החלטות פשוטות, למשל לאן ללכת לטייל עם התינוק,

כשהיא מדוכאת היא מתקשה להיות פנויה וזמינה רגשית לצרכיו ולניסיונותיו להשיג את תשומת ליבה.

הנאתה מהתינוק נפגמת והתקשורת איתו מצומצמת ונטולת התנסויות משחקיות שמחות החשובות להתפתחות .

ככל שהדיכאון עמוק יותר, השפעתו על התפתחות התינוק גדולה יותר.

כאשר האם סובלת מדיכאון התינוק עלול להגיב על מצבה הרגשי-

-         התינוק עלול להימנע מלהתבונן באדם המטפל בו

-         עלול לצמצם את ההבעה הרגשית שלו

-         לעיתים סדר היום הוא בלתי צפוי

-         לעיתים קשה מאוד להרגיעו או לנחמו.

ממחקרים מתברר  כי כאשר האם דיכאונית היא סובלת גם מגורמי תחלואה נוספים כמו הפרעת אכילה, התמכרות, תנאים חברתיים וכלכליים קשים. השפעת הסימפטומים הדיכאוניים על התינוק תהיה חמורה.לעומת זאת, במצב בו אין גורמי תחלואה נוספים, הרי שיחסים חמים של התינוק עם אביו ודמויות תומכות אחרות עשויים לרכך את תחושת הדיכאון עליו.

התמודדות האב עם דיכאון האם היא אתגר עבורו ועבור משפחתו. גם המערכת הרפואית והחברתית נדרשות לסייע אך לא תמיד העזרה המתאימה מגיעה בעיתה. חשוב להדגיש שגם אבות עלולים לסבול מ"דיכאון אחרי לידה" בעיקר בין החודש השלישי לחודש השישי אחרי הלידה ובשכיחות בדומה לזו של האמהות.

הטיפול בדיכאון אחרי לידה-

תנאי ראשון לטיפול בבעיה הוא שהאישה לא תתבייש בכך שאינה מאושרת בחיים עם תינוקה, שכן אז תוכל לשתף ברגשותיה את בן זוגה, חברה, אחות טיפת חלב או רופא משפחה.

תנאי שני הוא שהמערכת הרפואית תהיה קשובה למצב הרגשי של האם והאב ולא רק למצבם הגופני.

הטיפול המקובל מהיום בדיכאון לאחר לידה הוא תרופתי או פסיכוטרפי (שיחות) או שילוב של שניהם.

התרופות המומלצות, כקו ראשון הן תרופות נוגדות דיכאון מקבוצת ה-SSRTS (למשל פרוזק, סרוקסט, ציפרמיל, פבוקסיל, לוסטרל). לתרופות יעילות דומה כטיפול נוגד הדיכאון והן נבדלות בפרופיל תופעות הלוואי שלהן.

סיכויי ההישנות של דיכאון לאחר לידה הם 25%. סיכויים אלה אינם מבוטלים ורצוי לשקול טיפול תרופתי מניעתי בהריון הבא.

טיפול פסיכותרפי (שיחות) יכול להיות אלטרנטיבה לטיפול תרופתי ובמקרים שהדיכאון הובחן כקל עד בינוני, וכמובן כשמדובר בדכדוך אחרי לידה והאישה מעוניינת בכך.

כל התרופות עוברות בחלב האם ברמות שונות, אך חלקן ברמות נמוכות ביותר.

 לגבי חלק מהתרופות מצטבר מידע עם בזמן לטובת המשך ההנקה  למרות הטיפול התרופתי,

מניעה-

עדיין לא ידוע על פיתרון שיכול למנוע דיכאון בעתיד ולכן בני הזוג צריכים להתכונן ולהיערך למגוון רגשות שהאישה עלולה להרגיש אחרי הלידה וכן להכין מסגרת תומכת מראש לתקופה זו.

אם במהלך ההריון הקשר הזוגי לא במיטבו , כדאי שינצלו תקופה זו ללבן את הקשיים בעזרת איש מקצוע.

אם האישה חשה בדיכאון או שהיא יודעת שהיא בקבוצת סיכון (לדוג' בהיסטוריה האישית),שתפנה לטיפול ותודיע על כך לאחות טיפת חלב.

השתתפות בקבוצת הדרכה לאימהות יכולה להקל על הסתגלותה של האישה לאימהות.

במספר ערים החל להתפתח סיוע התנדבותי לאמהות בהריון ואחרי לידה כמו תכנית "אם לאם" של המחלקה לפסיכולוגיה באונ' העברית בירושלים וכן ברמת השרון.

 פסיכוזה לאחר לידה-  זוהי מחלת נפש נדירה הנובעת מהפרעה רגשית חמורה ביותר, היא פורצת בד"כ סמוך מאוד ללידה, שכיחותה היא אישה אחת או שתים מתוך אלף יולדות.

 הסימפטומים: האישה סובלת מנתק מהמציאות המתבטא בהתנהגות מוזרה ובתופעות של מראות שווא ומחשבות שווא, דיכאון עמוק ומניה.

הטיפול מחייב פניה דחופה לפסיכיאטר לצורך מתן עזרה מיידית כי אין דרך להתגבר ע"כ לבד.

בד"כ אך לא תמיד האישה נזקקת לאשפוז.

 - התחדשות התא המשפחתי-

לידת תינוק יכולה לגרום מתח בלתי צפוי ביחסי הנישואין, תהליך ההסתגלות למצב המשפחתי החדש הוא לא תמיד קל.

יונת ארד (מדריכת הכנה ללידה, מנחת מפגשי אמהות תינוקות) רואה את המבנה המשפחתי החדש כמו משחק עם שחקנים:

עד כה שיחקו השחקנים היטב אחד עם השני, התרגלו למסירות, לזמן, לאופי המשחק וכעת נולד לו שחקן חדש, בהתחלה מתלהבים ממנו אך אט אט קולטים כי יש לו כללים משלו ורצונות משלו לגבי אותו משחק ואז... כללי המשחק משתנים, השחקנים המקוריים עלולים להרגיש זנוחים או נטושים ואפילו לפתח טינה או קינאה לגבי השחקן החדש, גם בגלל שהשחקן החדש לא כ"כ משתף פעולה וגם בגלל שהשחקנים המקוריים לא מתמסרים כ"כ...

השחקנים המקוריים יכולים להיות האב  והאם, והתינוק החדש הוא השחקן החדש שעם הימצאותו והרגליו החדשים, צריך לקבוע כללים חדשים.

האמא  נשארת בבית אחרי הלידה ומתקשרת ומחוברת היטב לתינוק החדש, בערב חוזר הבעל מהעבודה ואז האישה שמאוד חיכתה שיחזור, כבר נרדמת, או שהוא פולש ל"טריטוריה" שלה, לא כ"כ מעורב במה שמתרחש בבית, אם האם מניקה הוא לא שותף בהאכלה.

לפעמים האב מרגיש כצופה מן הצד על סיפור האהבה בין האם לתינוקה ואפילו מוזנח ע"י בת הזוג     והתוצאה יכולה להיות כעס על התינוק או קינאה בו אע"פ שרגשות אלה לא הגיוניים. כמו"כ עלול האב לחשוב שאין לו תפקיד משמעותי, כולם מתעניינים באם ובתינוק, אף אחד לא מתעניין בו, ותפקידו מסתיים בקניית טיטולים והורדת הזבל. הוא מתמודד לבד עם מקומו במשפחה החדשה ותפקידו כאב.

התינוק אמנם שינה את כללי המשחק, אך צריך לחשוב על כללים חדשים שיאפשרו למשחק להמשיך , ושכולם יסתגלו אליהם עם הזמן ויהיו מרוצים,. כדאי שהאב ייקח חלק בטיפול בתינוק,  ירחץ, ילביש , יחתל וכך גם הוא ירגיש שותף וייקשר אל התינוק.

דבר חשוב במיוחד, שבני הזוג ימשיכו את חיי הזוגיות שלהם ואת צרכיהם כזוג, ייקחו פסק זמן לבילוי משותף, לשמוע  זה את זה ולחלוק זמן איכות.

מילות המפתח לשמירת הזוגיות והמשפחה הן: תקשורת, פתיחות וקרבה, שעוזרות להתגבר על המכשולים.

 מאחר והעבודה המשותפת בקביעת הכללים המשותפים  רבה והדרך חדשה ולא מוכרת, קיים קשר מיוחד בין בני המשפחה הצעירה, הזמן שמעניקים ההורים לבן הבכור הוא כמעט בלתי מוגבל, וכן גם היחס.

יגיע יום וילד נוסף יצטרף למשפחה. במובן מסוים דברים משתנים. הבכור כבר אינו יחיד ומיוחד, קיים עוד מישהו מלבדו. הוריו אינם עומדים לרשותו באופן מתמיד. הם עסוקים בטיפול בתינוק בכיין, מעניקים לו טיפול ואהבה, ומקומו שלו נדחק במעט הצידה.

ושוב צריך לקבוע כללים חדשים בעקבות השחקן החדש.

יש לראות בתינוק חדש מתנה נהדרת למשפחה כולה. להתייחס למאורע המרגש כאל הזדמנות לשיתוף כל בני המשפחה בקשר של נתינה ואחווה. הורים שמסתכלים על חייהם בדרך נבונה זו, ממשיכים לשמר את מעמדם של האחים האחרים במשפחה.לדוג' הם מתייעצים עם האח הבכור איזה צבע מוצץ אפשר לקנות לתינוק , מבקשים ממנו להגיש את מגבת האמבט ע"מ שיוכלו יחדיו להוציא את התינוק מהמים ומאפשרים לו מדי פעם להחזיק את התינוק (בהשגחה כמובן).

עם חלוף השנים , המשפחה מתרחבת ב"ה, שוב ושוב עומדים ההורים לקבל מתנה יקרה מבורא העולם ושוב חוזר הגלגל...

והעיקר שיהיה בשמחה...