הצוות הרפואי מדבר ומכיר את ההורים לפני שהם רואים את התינוק, ונותנים להם הרבה שיחות מוטיבציה כדי שיוכלו לעבד ולקלוט מה קרה,הם נצרכים להעביר מידע מידי ומקיף על מנת לאפשר להורים להתכונן נפשית למה שמצפה להם  במצבו של  התינוק והמשך הטיפול בו.

 בפגישה הראשונה עם הפגייה ההורים נתקלים בתינוק המחובר להרבה צינורות, מתוחים וללא ידע .החשש הגדול הוא אם יתחזק ויצא מזה בחיים, והאם עלולים להיות לו מומים, לא יודעים אם להקשר אל התינוק ואם יקשרו ויקרה משהו נורא? מה אז?

כשהתינוק נולד בשבועות מוקדמים מאוד, לא ניתן להניק את התינוק, והאם מתבקשת לשאוב חלב בכדי לאפשר לתינוק לקבל את הקולסטרום והרכיבים החשובים שיש בחלב האם. ברוב  המקרים התינוק הפג לא יינק משום שהוא מאבד את רפלקס המציצה ואז הורמון הפרולקטין בגוף האם מתחיל לבטא את עצמו ויש שינויים חדים מאוד במצבי הרוח של האישה.

הקושי הפיזי-

 להיות כל הזמן ליד התינוק, ואם יש ילדים נוספים בבית איך מסתדרים? אם האם לאחר ניתוח קיסרי או חלשה מאוד לאחר הלידה, יש לה קושי גדול להגיע לביה"ח מדי יום ולהתעדכן בשינויים שלא תמיד מעודדים .

 ההתמודדות עם הזוגיות, המשפחה ,הילדים והסביבה הקרובה, האב צריך לחזור לעבודה, צריך לחיות ממשהו... הכל עלול לקרוס, ההלם הוא גדול מאוד כי התינוק נולד ואין אפשרות להורים לטפל בו ולעזור לו הם צריכים לסמוך על טיפולם של "זרים", האם לא מספיקה להחלים ומיד צריכה להתייצב ליד התינוק כדי להיות לצידו. הרופאים ממליצים מרגע שאפשר, לנגוע וללטף את הפג ולהניח אותו על העור של האב או האם כמה שיותר, זה עוזר לגדילתו והתפתחותו ,להרגשת הביטחון של התינוק ושל ההורה ולקשר בין ההורה לתינוק.

גם כשהפג מגיע הביתה ונדמה שהחיים חוזרים לעצמם, ההתמודדות נמשכת עם בדיקות תפקודיות רבות ושונות וטיפולים שונים בהתאם למצבו הרפואי, לדוג'- יש פגים שזקוקים לחמצן לתקופה ממושכת ובלון חמצן צריך להיות צמוד אליו, וכך שוב המשפחה צריכה להיערך בהתאם לצרכים המיוחדים הללו ולהתמודד ובמקרים אלו צריכים ההורים תמיכה נפשית רבה מאנשים חיצוניים.  

(נעזרתי בחברה שילדה פגית בשבוע 25, במשקל 750 גר').

גם להוריו של תינוק שנולד פגוע, היו ציפיות גדולות במשך ההריון, האם דמיינה את תינוקה בצורה שהיא מקווה שהוא ייראה, היא רוצה שהוא יהיה דומה לה, וממשיך שלה וכך גם האב, ולפתע נולד תינוק פגוע, ואז כל הדמיונות הטובים פורחים ובמקומם הדימוי העצמי של ההורים יורד כי "זה מה שיצא ממני?" האכזבה הגדולה, הבהלה ממה שקרה, החרדה מהעתיד הדאגה לתינוק למשפחה, מה יגידו? ודחייה ופחד מפני מראה התינוק...

התגובות לקבלת הבשורה תלויה בהורים, באופי, בסביבה בה הם חיים, הבלבול והקושי למקום אליו הם הולכים להיכנס יכול להביא אותם לקרבה זוגית גדולה מאוד או לשברון וריסוק חיי הזוגיות, התגובות יכולות להיות שונות מאוד.

יש הורים שישתמשו בהכחשה למה שקורה כדי לשמור על "האני" שלהם, על הדימוי העצמי שלהם, ויש הורים שיתייחסו למקרה כאל אבדן תינוק ויגיבו ברצף תגובות הכולל: הלם, ייאוש, אשמה, כעס והסתגלות למצב.

ישנם שלושה שלבים טיפוסיים אותם עוברת המשפחה בד"כ עם קבלת הידיעה על הולדת ילד עם פיגור:

1.      הלם,חוסר אמון ואי קבלה הגורר אחריו תחושות של כעס, שאלות מדוע ורחמים עצמיים. לעיתים הכחשה,התחמקות וחיפוש אחר תרופות פלא.

2.      ייאוש, אכזבה וחרדות- תחושות של חוסר תקווה, תחושת אפסות, צער, אשמה חוסר אונים ודיכאון. תחושות אלו יוצרות לעיתים אף ביטויים פיזיים כגון: נדודי שינה, איבוד תיאבון, חולי פיזי.

3.      החלמה, הסתגלות והתנסות מחודשת הכוללים בתוכם המשך אבל טבעי אך יש התגברות על טראומת האובדן, לעיתים הענות לצרכיי הילד והמשפחה, החייאה מחדש של זיכרון הלידה.

גם כאן צריכה המשפחה להיערך לסדר חיים חדש, כמו לדוג': שינוי בסידור הבית אם צריך איבזור מיוחד לתינוק, התארגנות להמצאות ההורים הרבה מחוץ לבית לצורך בדיקות וטיפולים לתינוק, התמודדות עם תגובות חיצוניות ועוד...  

לפיכך אנו עדים לכך שגם לידת תינוק עם מום מולד הינה התרחשות מורכבת עבור התא המשפחתי כולו ועלול להיות מאורע מזעזע היכול להשפיע לרעה על איזון המשפחה ולהותירה פתוחה לפגיעה בתחומים רבים.

"לידה שקטה"- במקרה של לידת תינוק מת-  כ-16 מתוך 1000 לידות התינוק נפטר לפני, במשך או מיד אחרי הלידה, זהו אובדן של התינוק, אך גם של התקוות והציפיות שבנו ההורים משך כל ההריון.

הסבל והאבידה גדולים מאוד אף אם הטיפול שיינתן להורים יהיה אוהב ואוהד,  גם כאן האובדן יהיה כרוך ברגשי אשם כבדים, בצער גדול, בכי הלם קשה וזעם אפילו כלפי אנשים, רופאים ואחיות שירצו לעזור וההתאבלות תהיה בד"כ אישית ואינטימית.

כאשר תינוק ניפטר עוד ברחם ייתכן שימליצו לאם לחכות שהלידה תגיע באופן טבעי,  אא"כ האישה תרגיש שהיא רוצה להפטר מההריון ואז יזרזו את הלידה.

האם צריכה לשקול מה הדרך הטובה בשבילה ללדת.

ללידה פיזיולוגית מס' יתרונות במקרה של תינוק מת:

-         לידה פיזיולוגית עשויה למנוע נזקים בגוף האישה ותבטיח שהרחם שלה ימשיך להיות בריא ושלם וללא צלקות.

-         באופן כזה גדלים הסיכויים שהלידה הבאה תהיה טובה וקלה יותר.

-         העובדה שאישה יולדת באופן ספונטני, ללא שימוש בתרופות, עוזרת לה להרגיש שהיא אקטיבית בהתנסות הזאת.

-         תהליך לידה פיזיולוגית עוזרת לאם להיפרד מהתינוק בדרך שהיא משמעותית יותר מבדרך המקובלת – כאשר מוציאים מגופה את התינוק המת בהרדמה, מבלי שהיא חשה בדבר.

אם היא רוצה, אפשר לתת לה להחזיק בתינוק, לצלם אותו, לגזור מעט  שער למזכרת ממנו.

ושוב, טראומה כזו עשויה לקרב בין בני הזוג אך עלולה גם להכניס את הזוג ללחצים ולמעמסה רגשית קשה מאוד ואז הזוג יצטרך לקבל סיוע והדרכה מאנשים אחרים.

גם האב צריך להתאבל ולתמוך באישה באותו זמן ואז התוצאה יכולה להיות העמדת פנים של השלמה מצידו והאישה תחוש דחויה ומבודדת משום שהיא תרגיש שהוא אינו מבין אותה.

אובדן תינוק יכול לגרום להתדרדרות ביחסי מין של הזוג, וקושי לחוות רגשות ועונג מיני או משום שאחד מבני הזוג מדוכא או שיש רגשות בגידה בתינוק המת.

ולכן תהליך ההתאבלות היא תהליך ששני בני הזוג צריכים להעניק הבנה זה לזה.

בהריון הבא, כדאי שבני הזוג ימצאו סוג של הכנה ללידה ולהורות שיכללו שיחה על רגשותיהם וינסו להשלים בגלוי וביושר עם ההתנסות המצערת שעברו .

חשוב מאוד שהתינוק החדש יהיה מיוחד בפני עצמו ולא תחליף לתינוק המת.