התהליך הפיזיולוגי של הלידה כולל בתוכו מספר שלבים שבהם פועלים הורמונים שונים ולכן נצפית התנהגות שונה של היולדת בכל אחד משלבי הלידה.

השלב הלטנטי- טרום לידה 

השלב האקטיבי- מהלך הלידה         

 בשלב הלטנטי של הלידה נבחין בארבעה שינויים בהתנהגות היולדת.

בשלב האקטיבי נבחין בארבעה תתי שלבים:

השלב הראשון- השלב המתרכז והמתכנס 

השלב השני- שלב האל חזור

השלב השלישי-  שלב הפרידה

השלב הרביעי- משכב הלידה

בעת הלידה, כמו בתהליכים רבים המתרחשים בגופנו משתתפים הורמונים שונים ורבים.

במוח האדם שני מבנים הקשורים למוח הקדום והם: היפותאלמוס והיפופיזה. אלו קשורים לתפקודים בסיסיים ולא רצוניים הנוגעים בין השאר להריון ולידה ומשפיעים על התכווצות רחמית, פתיחת צוואר הרחם, רפלקס פליטת העובר, פליטת השליה ועוד. קליפת המוח הקרויה נאוקורטקס מצויה בחלק החיצוני של המוח ואחראית לחשיבה ולפעילויות האינטלקטואליות שאנו מבצעים. בשלבי ההיריון המתקדמים פעילות המוח הקדום, דהיינו ההיפותאלמוס מתעצמת לעומת קליפת המוח שהופכת "רדומה" יותר ובשל כך מוצאת את עצמה האישה מתעסקת בעצמה ובהיריון, הלידה וההורות, פחות מעניינת אותה בסביבתה ונוטה לפיזור ושכחה. 

במהלך הלידה מופרשים מבלוטת ההיפותלמוס (המוח הקדום) שנמצאת בחלקו האמצעי של המוח חמישה הורמונים חשובים, כאשר ליולדת אין שליטה עליהם.

חמשת ההורמונים הם:

אוקסיטוצין- הורמון האהבה (נוצר בהיפותלמוס ונאגר ביותרת המוח)

בטא-אנדורפין-הורמון ההנאה וההתעלות-משככי כאבים טבעיים- זו המערכת המתגמלת

נוראדרנלין ואדרנלין- ההורמון המעכב- הורמוני התרגשות ממשפחת הקטכולאמינים

פרולקטין- הורמון הרוך האימהי

נבחין בשלבי הלידה וההורמונים הפועלים בהם.

השלב הלטנטי של הלידה- השלב המגשש

פעילות רחמית סדירה המלווה בפתיחה ומחיקה איטיים של צוואר הרחם. שלב זה מסתיים בדרך כלל בפתיחה של 3-5 ס"מ. זהו השלב המגשש-השלב הפסיבי מבחינת היולדת, אבל מוחצן מאוד.  לפני תחילת הצירים היולדת מרגישה "רגש קינון" דוחק וממוקד שיכול להופיע טרום הלידה החל ממספר ימים ועד יום לפני הלידה ממש.

מעבר העובר בתעלת הלידה דורש גמישות רבה של השרירים ושל רקמות החיבור ברצפת האגן, לכן לקראת הלידה הגוף מפריש הורמונים: פרוגסטרון ורלקסין, שמרככים את הרקמות הרכות בגוף: שרירים,גידים, סחוסים,שרירי רצפת האגן והרקמות שסביבם.

הרלקסין הוא הורמון המיוצר ע"י האישה ההרה במהלך חודשי ההיריון האחרונים.

פרוסטגלנדין הוא הורמון המכין ומרכך את צוואר הרחם.

בתחילת הצירים היולדת ערנית ונמרצת. חלה עליה הדרגתית בהפרשת האוקסיטוצין האחראי על זרימת הלידה ועל התכווצויות שרירי הרחם. הוא מופרש בפולסים, מה שמסביר את דרך הופעת הצירים.

·         בפתיחה של 2-4 ס"מ היולדת במצב רוח טוב ונרגשת. ישנה התרחבות מינימאלית של צוואר הרחם ומחיקה עד ל-60-80%.

·         בפתיחה של 4-6 ס"מ היולדת מתייחסת ברצינות  ליום הלידה ומתארגנת בהתאם.

ההתכווצויות סדירות למדי ומתונות. הן מופיעות בכל 15-20 דקות ונמשכות כ-45 שניות.

ישנן נשים העוברות שלב של קדם- צירים, המקדים לצירי אמת ועשוי להמשך מספר ימים.

 זהו שלב מציק מאוד, שכן ההתכווצויות מכאיבות ממש, ופוסקות באותה פתאומיות בה החלו. תהיה הגברת ההפרשה מן הנרתיק, אך לא תהיה הפרשה דמית( Show ).      

שלב זה יכול להמשך עד  כ-20 שעות אצל מבכירות ועד כ-14 שעות אצל ולדניות.

ההרפיה מתאימה מאוד לשלב זה, כשיש עדין מרחק רב בין ציר לציר. באופן טבעי בעת ציר היולדת יוצאת מההרפיה ובתום הציר ניתן להחזירה שוב להרפיה.

השלב האקטיבי של הלידה- 

שלב ראשון-

מסיום השלב הלטנטי פתיחה של 3-5 ס"מ ועד ל"פתיחה מלאה" – 10 ס"מ. השלב הארוך בדרך כלל.

·         בפתיחה של 6-8 ס"מ היולדת תחוש רתיעה מבדידות, רצון עז לתמיכה ונוכחות. התחזקות הצירים מביאה לעימות פנימי בין בטחון לחשש (בין הרפיה למתח). המחיקה של צוואר הרחם מגיעה ל90-100%. עוצמת ההתכווצויות גוברת בהדרגה והן מתארכות ל-60-90  שניות. תדירותן גוברת גם היא כל 5-10 דקות.

שלב המעבר- השלב ההפכפך

·         בפתיחה של 7-10 ס"מ. שלב קצר יחסית ואינטנסיבי מאוד, בו צוואר הרחם בפתיחה מלאה וראש העובר נמוך באגן, לוחץ ומתקרב לתעלת הלידה. התכווצויות מתחזקות, הן מופיעות במרווחים של דקה עד שלוש דקות ונמשכות- 60-90 שניות. צוואר הרחם משלים את פתיחתו ל-10ס"מ. נחשב לחלק הקשה ביותר בלידה.

שלב זה מאופיין בתחושות של ייאוש, איבוד אמונה, "אני לא יכולה יותר", רוגז,פחד. יכולות להופיע תופעות כמו בחילה, רעד, רגליים קרות, חום. רוב היולדות נוטות להיכנס למעין טראנס בשלב זה.

 היולדת תחוש רגישות גבוהה למילים, רעשים ולאור. פחד מעזיבה, תחושת נטישה, דרישה לנוכחות ותמיכה, חוסר סבלנות ואובדן חוש הומור.

היולדת משנה את הקצב ומתחילה להתכנס פנימה תוך התמקדות בתהליך הלידה. רמות האנדורפינים הגבוהות (בשיאן)  גורמות ליולדת:

1. להתמקד בתהליך הלידה שלה ולשכוח מכל הסובב אותה

2.לבטא פחד מהמשך הדרך ואיבוד שליטה מסוים, שחרור ע"י צעקות וכו'.80%מכלל הנשים מתלוננות על כאבי גב. ככל שעוצמת הצירים גוברת,כך דואג הטבע להתמודדות טובה של הגוף עם הכאב ע"י הפרשת אנדורפינים בהתאם. מקלחת בזמן צירים, שהייה במים וסביבה רגועה עוזרים לשחרור הורמונים אלו.

במידה והיולדת נחשפת לאדרנלין בשלב הראשון של הלידה, יתרחשו מספר דברים:

1.      האופוריה בה הייתה נתונה עד עתה היולדת (בהשפעת האנדורפינים) תתחלף ברגשות דאגה, פחד ועצבנות. (מאפייני אדרנלין).

2.      הגוף יאט את התהליכים מקדמי הלידה, יותר אדרנלין = פחות אוקסיטוצין = הפחתה בתדירות הצירים.