"עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו"  (פרקי אבות ג', ד')

ביהדות קיים כוח האמונה כסגולה אלוקית. כוח זה עובר בתורשה מדור לדור.

(הכוזרי, א', צ"ה).

אמונה אין משמעותה רגש או מחשבה גרידא, אלא מציאות נפשית של קשר חי בן האדם לבוראו. ההידבקות בקב"ה ושמירת הקשר מאפשרים את זרימת השפע האלוקי לאדם, והם מקור חיות האדם. התפילה דרושה לעורר מחדש כוח זה הגלום בנפש כל אחד ואחד.

אמונה היא אחד הכלים ביותר לצלוח לידה בכלל ולידה טבעית בפרט. האמונה מזכירה לנו, שכל אבן ומכשול העומדים בדרכינו – יהיו אלו אבני חצץ או סלעי ענק – הוצבו במקומם ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו. יתרה מכך, האמונה מחזקת אותנו, שהקב"ה לא היה מניחם בפנינו, לולא היה בטוח בכוחנו להשליכם הלאה, לסוב סביבם, לדלג מעליהם, לטפס ולהגיע לעבר השני או לנפצם. האמונה מעוררת ומדרבנת אותנו, שאם הקב"ה סבור שאנו מסוגלים, בוודאי ובוודאי נטע בנו את הכוחות הדרושים לכך.

כשאדם נוטל על עצמו תפקיד מרצונו הוא, לא מובטחת לו סייעתא דשמיא. לעומת זאת, קיימת בנו אמונה שאל הניסיונות הנשלחים אלינו מן השמים מצורפת "תעודת ביטוח". כיולדת, היא שליחה לרצון השם – הבאת נשמה חדשה לעולם. היא זו שנבחרה למלא את השליחות הזו, ובכך היא זוכה למדרגה הגבוהה של עשיית רצונו יתברך בכל רגע מרגעי הלידה. מובטח לה, אפוא, שמן השמים יסייעו לה להשלים את המשימה.

לפניכן סיפור הממחיש את כוחה של האמונה:

כנראה הגענו לביה"ח מוקדם מדי. בכל מקרה, שכבתי מחוברת למוניטור  במשך שעות. הם אמרו שייאלצו לתת לי משהו כדי לזרז את הלידה.  שמעתי מחברות שמדובר בגרוע מכל. בעלי התקשר לראש הישיבה שלו, אשר אמר לו שאין מה לדאוג – התינוק ייוולד עד השעה 4:00. נתנו סכום כסף לצדקה והמתנו. הצוות לא הסתיר את לעגו, אך אנו התבצרנו באמונתנו. כשעה לפני השעה היעודה, נראה היה שעוד נכונה לי המתנה ארוכה, ושוב התחילו לדבר על הצורך בזירוז.

בין ציר לציר, אמרתי בעל פה את כל פרקי התהילים שזכרתי. מעולם לא חשתי קרבה גדולה אל הקב"ה כבאותן שעות. בעלי יצא להתפלל, ונחשו מה? התינוק נולד בשעה 4:00!