"והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב', י"ד)

האיחוד המושלם בין איש לאשתו משתמע פשוטו כמשמעו, בביטוי "אשתו כגופו" ככתוב, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" (בראשית ב' כ"ד).

בשעת הלידה מתעלה הקשר הנפשי שבין בני הזוג עד לפסגה, שכן היא ההתגלמות העליונה של ה"בנין עדי עד" שלהם. הזכות והעול שבלידה נופלים בחלקה של האישה, אך הבעל, כל בעל, חש כי הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הלידה. אולם, רבים הם הבעלים המרגישים כי לא הוכנו כהלכה לסייע לנשותיהם במהלך הצירים והלידה. בין שהבעל הנרגש מודד את מסדרונות ביה"ח בצפייה מתוחה ובין שהוא יושב ליד מיטת אשתו ומנסה לנחמה- הוא מתייסר בתחושת אין אונים לנוכח הסבל העובר עליה. הוא היה רוצה מאוד לעשות יותר למענה.

אמנם כל בעל חרד לשלום אשתו, אך מטעמי צניעות, תשתתף האישה בקורס הכנה ללידה המיועד לנשים בלבד. אפשר לייעד הרצאה מיוחדת לבעלים או לקובעפגישה פרטית אחת בין בני הזוג למדריכת הקורס, כדי ללבן נושאים המעניינים את בני הזוג או מטרידים אותם. נוסף על כך יכולה האישה לחלק עם בעלה את הפרטים החיוניים לאחר כל שעור; את תרגילי הנשימה אפשר לבצע באווירה הנוחה של הבית. וכך מבלי להשתתף בקורס מעורב יכול הבעל ללמוד כל מה שדרוש לו כדי למלא תפקיד פעיל בחווית הלידה.

שלבי ההיריון לפני הלידה והתקופה שלאחריה דורשים גם הם תמיכה ועידוד. שינויים הורמונאליים גורמים לתנודות במצב הרוח של האישה. החשש מפני הלידה והאמהות, המלווה בתחושת אי נוחות גופנית כתוצאה מעלייה במשקל, שינויים גופניים וכאבים שונים ומשונים – משפיעים רבות על מצבה הרגשי.

התמיכה שבכוחו של הבעל להעניק לרעייתו בכל אחד משלבי ההיריון והלידה אינה בתחום הגופני אלא במובן הפסיכולוגי והרגשי. תשומת לב והבנה מצידו תאפשרנה לרעייתו לחוש כי ההיריון והלידה הם תהליך שעובר עליהם במשותף. תחושה זו עשויה להסיר הרבה מן המתח הרגשי בו היא שרויה ותחזק את בטחונה העצמי. כשתיווכח לדעת שבעלה, האדם היקר לה מכל, עומד לצידה (לאו דווקא נוכחות פיסית בלידה) תראה היא בלידה חוויה מרגשת לשניהם.

למעשה, הדיון בשאלה אינו עתיק, זאת משום שהרעיון, לפיו תפקידו של הבעל

לתמוך ביולדת בשעת הלידה זכה לפלפוליות גואה בשנים האחרונות בלבד. היכן היו הבעלים בשנים עברו? וממה נובעת הדחיפות הגדולה להכניסם לחדר הלידה?,

באורח מסורתי, הלידה הייתה מאז ומתמיד "שטח נשי סגור". אמת, רופאים בעולם המערבי יילדו את תינוקות בית המלוכה, והמצאת המלקחיים ע"י האחים צ'מברלין וזכות היוצרים על השימוש בהם זיכתה אותם בתהילה, אך עד לראשית המאה, מאת שלידות בבתי חולים בנוכחות רופאים-מילדים הפכו לנורמה, היו אלו נשים שיילדו את הרוב המכריע של התינוקות, ובשעת הלידה היו נוכחות נשים בלבד.

הכרסום המתמיד בתא המשפחתי בעולם המערבי, במרוצת 30 השנים האחרונות לערך, מטריד ומעורר דאגה. מספר הולך ורב של ילדים גדלים במשפחה חד-הורית, נרשמת עלייה בעבריינות הנוער וקיימת הידרדרות ניכרת בערכי המוסר. מיליוני דולרים הוזרמו למחקרים, שבדקו דרכים למאבק בכוחות הרסניים אלו. החברה מחפשת נואשות אחר נוסחת הפלא שתשמור על שלמות המשפחה.

אנו זכינו לקבל לפני אלפי שנים הנחיות והוראות שלא פג תוקפן. המשפחה היהודית הייתה מאז ומתמיד מופת לתא משפחתי מבוצר, שבו ההבנה, האהבה והכבוד ההדדי בין בני הזוג היו המקור לכל הצלחה ואושר במעגל האישי והחברתי. אנו איננו צריכים לתור אחר דבק מלאכותי שישמור על שלמות חיי הנישואין, משום שכותלי הבית היהודי יצוקים מחומר שאין חזק ממנו – ערכי התורה. אין אנו צריכים "לנצל" את רגעי הלידה כדי לחזק את קשר הנישואין.

לפיכך, על בני הזוג לבחון באופן משוחרר את המערכת הפרטית שלהם, ולגבש בהתאם לכך את החלטתם. הבעל אינו צריך לחוש אשם (ואשתו – לחוש דחויה), אם הוא מעדיף לשהות מחוץ לחדר הלידה ולהמתין במסדרון המחלקה, או אפילו בבית-הכנסת שבמקום.

כאשר בני הזוג מחליטים לפעול במשותף בלידה, אין ערוך לתמיכה שבכוחו של הבעל להעניק לאשתו. הוא יכול לנשום יחד אתה, להזכיר לה את שיטות ההתמודדות השונות, לעודד אותה, לשפר את הרגשתה בעזרת חוש ההומור שלו, לרומם את  רוחה בדברי תורה ולסייע לה להתרכז במחשבה על האוצר הקטן הממתין להם. הוא עונה לטלפונים, דואג לשתייה מקשיב לדבריה וקורא תהילים עמה ובעדה. הוא יכול לפתח יחסי אמון עם הצוות, שישמח להתייחס אליו בכבוד הראוי לו כראש המשפחה, ולפעמים בזכותו תזכה גם אשתו בשירות מהיר ויעיל יותר. כאשר נדרשת הכרעה רפואית, הם יוכלו לגבש את החלטתם בצוותא. יחד, הם חווים את הלידה מתחילתה ועד סופה.

בבית, הוא מילא את תפקידה של תומכת-הלידה. הוא הרגיע, הציע שתייה והשמיע מוזיקה נינוחה. הוא זה שהשיב למתקשרים וצחק עמה כאשר דמיינו את פניהם של בני המשפחה, כאשר יתבשרו למחרת בבשורות הטובות. הוא זה שדאג לאחסן את המזון במקרר ולנעול את דלת הכניסה לפני שיצאו לבית החולים.

בחדר הלידה, הבעל יכול לסייע בשיקול דעתו לגבי קבלת החלטות בזמן הלידה. כיון שהלידה טובעת מהיולדת את מלוא תשומת ליבה והשאיפה היא לצמצם עד כמה שניתן את ההפרעות ה"חיצונית", יכול הבעל להתגייס למשימה החשובה הזאת. העובדה, שיולדת מסוגלת להעביר לאחות את כל הניירת הרפואית והמידע הנחוץ תוך שמודדים את לחץ דמה, ובנוסף לכל להתמודד עם הצירים הבלתי פוסקים – היא נקודה נוספת שיש לזקוף לזכותה. עם זאת, אסור לשכוח שהיא נטבעת למאמץ נוסף, אותו אפשר וראוי לחסוך ממנה. כאשר הבעל מסוגל "לקחת פיקוד" על כל מה שקשור לעולם ה"חיצון", הוא פותר אותה מהעיסוק ב"זוטות", ומאפשר לה להתמקד בתהליך עצמו.

יתרה מכך, מוחו החריף, שהושחז בידי היגיון הברזל של לימוד הגמרא, ידע להתמקד באיסוף המידע הרלוונטי והמדויק, הנדרש לקבלת החלטה. השאלות הנכונות שידע לשאול – והעובדה שלא יהסס לשאול אותן שוב ושוב עד שיקבל מענה הגיוני המניח את הדעת – יציידו אותו בכלים הנחוצים כדי לשקול את יתרונותיה של ההתערבות המוצעת למול חסרונותיה וסיכוניה. הבעל יכול לשמש גם "שק החבטות" של הצוות הרפואי, שלפעמים עלול לבטא את מורת רוחו – בעדינות או שלא בעדינות – לנוכח הניסיון לערער לכאורה על סמכותו – ובכך לגונן על אשתו מפני תגובות שליליות אפשריות.

כמו כן בזמן הלידה יוכל הבעל להתפלל בעבורה ולהזכיר את מעשיה הטובים כדי לעורר רחמי שמיים, זוהי השעה שבה הוא יוכל להתקשר לבית האדמו"ר או ראש הישיבה ולהודיע על כניסת היולדת לחדר הלידה, ולבקש שיתפללו בעדה.

מהרגע בו על פי ההלכה נעשית האישה אסורה לבעלה בזמן הלידה, הקשר שלו עמה הופך מוגבל. הבעל מנוע מלהציע לה שתייה, לכונן את המיטה, לתמוך בה כשהיא מתהלכת, וכן הלאה. אם הוא מבין כמה חשוב אדם נוסף ישהה לצדה ברגעים אלו, הוא ידאג לכך שתתלווה אליה תומכת-לידה מקצועית. זוהי מתנתו לאשתו, מחווה שכולה חסד, שתיחרט בזיכרונה לנצח.