"ושמרתם את חוקותיי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. אני ה''"

(ויקרא י"ח, ה')

נשים בד"כ חוששות או מסתייגות מן המונח טמאה או נידה, אך עלינו להבין שטומאה וטהרה הם מושגים רוחניים שאין לנו היכולת להשיגם בשכל האנושי שלנו. והן אינן מבינות את משמעותן ההלכתית של מושגים אלו. טומאה וטהרה הם מצבים זמניים במצבה של האישה בהתאם למחזור החודשי שלה. אין הכוונה למשמעות פיזית של לכלוך או ניקיון, כי הרי עצמים פיזיים אינם מקבלים טומאה. על שלחן, רצפה, קיר וכד' אני יכולה לאמר שהם נקיים או מלוכלכים אך לא נאמר עליהם שהם טהורים או טמאים.

בתהליך הביוץ חורגת ביצית, בעלת פוטנציאל להבאת חיים חדשים לעולם, מהשחלה. כאשר ביצית זו אינה מופרית והאישה מקבלת מחזור, פוקע ממנה כוח החיות הנ"ל, ואז האישה נטמאת. אבי אבות הטומאה ביהדות היא טומאת מת, ולכן בתהליך התנוונות הביצית יש מעין השקה למוות והאישה הופכת לנידה. כלומר היא עוברת ממצב של טהרה למצב זמני של טומאה.

בשעת הלידה, אם הבאת חיים חדשים לעולם, "חיים וחסד עשית עמדי", האדמו"ר מקוצק הקשה: הרי המפתח של החיה- יולדת- הוא בידי ה' יתברך ולא נמסר לשליח, הייתכן שתמשך מכך טומאה? ומשיב על כך האבני נזר: בזוהר הקדוש מבואר בטעם טומאת מת שהמקום שנתרוקן מקדושה- נשמת האדם- משתוקקים כוחות הטומאה לשכון שם. (כאין חבית דבש שנתרוקנה, שהרי הרמשים נמשכים לשם) הוא הדין ביולדת – כשהשכינה מסתלקת משם ושהתינוק למד שם תורה – מתאווים כוחות הטומאה להדבק בה.

(שם משמואל)

מספר הלכות נוגעות לנוכחות הבעל בחדר הלידה, וכדאי לשנן אותן היטב.

בשלחן ערוך סימן ש"ל סיעף ג' נאמר: ממתי נקראת "יולדת"? משתשב על המשבר או משעה שהדם שותת ויורד או משעה שחברותיה נושאות אותה בזרועותיה שאין בה כוח להלוך.

על פי האמור לעיל, עם התקרבות הלידה על האישה לחשוש ולנהוג כנידה.

מהי נידה? אישה שיצא דם מרחמה... לענייננו, אישה שנכנסת לתהליך של לידה, נחשבת לנידה ואין כאפשרות בני הזוג להיות בקשר של נגיעה פיזית וכן חלים עליהם כל דיני הרחקה גופנית. "ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב". (ויקרא י"ח, י"ט")

כמה מצבים שונים מצביעים על התקרבות הלידה:

צירים חזקים סדירים הסמוכים ללידה, כל חמש דקות או פחות, או שהגיעה למצב שקשה לה ללכת בכוחות עצמה. במצבים אלו חוששים לפתיחת הרחם וטמאה היא. אבל, אם פסקו הצירים וחזרה לביתה אין חוששים שנטמאה.

ירידת מים, רק אם יצא דם עם המים טמאה היא.

בכל אחד מאלו המצבים, מותר לבעל להישאר ליד אשתו עד הלידה ועד בכלל. בפרט אם היולדת מבקשת שהוא יישאר כדי לעודד אותה ולעזור לה, לא זו בלבד שמותר לו, אלא חובה עליו לעשות כרצונה.

למרות שבשלב הצירים נחשבת האישה לנידה, בעלה יוכל לבוא לעזרתה אם לא נמצא מי שייסע לה במקומו.

אסור לבעל להביט באותו מקום (איזור) בו מתרחשת הלידה "שמא תתגנה בעיניו".

על מצוות התורה נאמר: "וחי בהם" כלומר: עלינו להקפיד במצוות, אך להיות ערניים למצבים בהם יש לשאול חכם ומורה הוראה כיצד לנהוג, כמו בכל מקרה של מחלה או סכנה לחיים ששם "סכנה חמורא מאיסורא", כלומר יש להתייחס באופן חמור יותר למצב הסכנה מאשר לאיסור שהרי פקוח נפש דוחה את כל המצוות כולם.