המלך שלמה כותב בספר קהלת "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים: עת ללדת..."( ג', א-ב')

לכל דבר המועד היפה לו, ולכל דקה- חשיבותה המיוחדת. אולם, ה"עת ללדת" – ראשית החיים – היא היא המיוחדת מכולם.

ברובד הכלל אנושי, נתפש התהליך – "דור הולך ודור בא"- כעובדת חיים מובנת מאליה. אך ברובד האישי, כל לידה היא חוויה ניסית וחד פעמית, שיש בה גילוי כבוד ה' בעולם ובאדם. על הפסוק: "עשה גדולות עד אין חקר" (איוב ט', ט') אומר המדרש כי הוא מתייחס לרגע בו נולד התינוק. זכות גדולה נפלה בחלקה של האישה להיות שותפה לאירוע כביר זה, כפי שכתוב בספר תהילים (ט', ט'):

" אם הבנים שמחה".