"בקורס ההכנה ללידה שעברנו, השיעור הזכור לי ביותר היה על תנועה, תנוחות ונשימות. אחרי כל כך הרבה תרשימים, מפות וחומר יבש פתאום למדתי ת'כלס. מה לעשות כשיכאב לי, מה לעשות כדי לעזור לעצמי, לעזור לתינוקת שלי כדי שלה יהיה קל. זה היה השיעור הראשון שכתבתי בו, יותר נכון הכרחתי את בעלי לכתוב. כל תנוחה נרשמה על הדף. שיננתי את התנועות ואפילו התאמנתי עליהן, כדי לראות מה נוח לי ומה עוזר. הגיעה הלידה והמוח התרוקן, נלחצתי, ניסיתי בכל הכוח להיזכר, כלום, המוח ריק. התיסכול הביא אותי לבכי. בעלי שהיה הדולה הטובה ביותר שיכולתי לבקש הרגיע אותי. הוא ביקש שאעצום עיניים ואתן רגע לגוף להחליט ולא לראש. אז כמו אישה טובה עשיתי מה שהוא אמר לי. עצמתי עיניים, נשמתי עמוק ומצאתי עצמי נשענת על הקיר וזזה, לא זוכרת איך זזתי ומה בדיוק עשיתי, בדיעבד הוא סיפר לי שרקדתי את הצירים שלי. זזתי כל כך הרבה שזה נראה כאילו אני רוקדת. לשמחתי יש את הכל מצולם. אף פעם לא רקדתי כל כך משוחרר ויפה כמו אז. עד היום אני מנסה לשחזר.."

את המילים האלה כתבה אישה מופלאה שזכיתי להכיר לאחר לידתה. היא רקדנית במקצועה ומספרת שרק היום, בדיעבד היא יודעת להגיד כמה התנועה והריקוד עזרו לה במהלך הלידה.

תנועות הריקוד מקלות באופן משמעותי על כאבי הצירים. יולדת המניעה את האגן בתנועות מעגליות ובשמיניות, עוזרת למעשה לצירים לעבוד ביעילות עם כוח המשיכה, מגמישה את גופה, מפחיתה את הלחץ החזק הקיים על עצמות האגן, המפרקים והרצועות, מרפה את גופה ומאפשרת את שיחרור ההורמונים החיוניים כל כך, הורמונים התורמים לאפקטיביות המשך הצירים (אוקסיטוצין) ושיכוך הכאב הטיבעי (אנדורפינים). אישה המניעה את גופה מתרכזת יותר בתהליך הלידה ועוזרת לתינוקה להתקדם אל תעלת הלידה. התנועה תעזור למעשה למעגל ההורמונים להשתחרר, (כל עוד נזוז וננוע במהלך הלידה ימשיכו להשתחרר ההורמונים), כל זאת בניגוד לשכיבה על הגב כאשר הרגליים מורמות על תומכי המיטה דבר הגורם לתינוק 'לזנק בעלייה'.

דמייני רגע עולם אחר, שיבטי, את מוקפת בנשים אוהבות הרוקדות איתך וסביבך, גופך עגול ומוכן, רגלייך יחפות על האדמה הסופגת, ידייך מורמות אל על וכולך עטופה באהבה וחום. נכון, רובנו לא חיות בשבטים ומעגלי הפוריות והלידה רחוקים שנות אור מנורות הפלורסנטים בחדרי הלידה אך עדיין ניתן לקחת משהו משם, איזשהו חלק הטמון בתוכך ומוכן לצאת החוצה ולרקוד, לנוע כל הדרך אל הרגע בו תאחזי בתינוקך.

תנועות האגן יכולות להגן עלייך מפני קרעים או חתכים באיזור הפירנאום, הן יכולות לקצר את השלב הראשון של הלידה (צירים) וכן את השלב השני (צירי הלחץ). תנועות האגן יעזרו לך להתכנס יותר אל עצמך, לזוז בצורה ובעוצמה הנכונות לך וניתן לעשותם בדרכים רבות – בהליכה, הישענות על בן הזוג או על הקיר, עמידת שש, על כדור הפיזיו, בתוך המקלחת ואפילו בשכיבה על הצד.

אינך צריכה להיות רקדנית של להקת ה'בולשוי' וגם לא לוליינית בקרקס 'מדראנו', כל שאת צריכה לעשות הוא לקחת נשימה עמוקה ולנוע, להרגיש מה נעים ומדוייק לך ולהזיז את גופך כשמגיע הציר. תנועות האגן וכל ריקוד שתבחרי לעצמך יקלו על תחושות הפחד, ישחרר אותך ממנו, יתרמו לביטחון בגופך ומחשבתך ויחברו אותך אל תינוקך הנע אף הוא בתוכך. כן, את הרי יודעת ללדת אז וודאי שאת גם יודעת לרקוד.

קישור לסירטון מקסים (וגם די מצחיק) של אישה עם תאומים שרוקדת בתקווה להתקדם אל עבר הלידה:

http://www.youtube.com/watch?v=pb_AcnR5Tw8&feature=youtu.be

בברכת ריקוד לידה נעים ומשחרר, שיר.