כאשר אני מוצאת את המילים לתאר, אני יכולה 'להשקיף' על עולם הרגשות שלי כך שאבין את משמעות המסע שעברתי וממנו אתפתח ואצמח. במאמר זה אתמקד בהיבטים השונים של הכתיבה ואנסה לגעת במעט ממה שכתיבה יכולה להעניק לנשים העוברות את תהליך ההריון והלידה. כתיבה כתיעוד, זיכרון וכמובן כתיבה ככלי תרפויטי.

הכתיבה עבורי היא תרפויטית, היא לוקחת אותי מרגשות כמו כעס, זעם, עצב או תיסכול היישר אל ההתמודדות והריפוי. כשאני קוראת במחברות אני מסוגלת להבחין בתהליכים שלמים שעברתי מתחילתם ועד סופם, רואה את השינוי שחל בי בתוך המילים ולעומת זאת מקומות בהם עדיין קיים צורך בנגיעה, מקומות שלא עברו תהליך שלם של שיחרור ושאליהם אני חוזרת על מנת לרפא עצמי. לעיתים אני כותבת כדי לשכנע את עצמי, קצת כמו ילד הכותב על הלוח בכיתה חמישים פעם את אותו המשפט בתור 'עונש', אם תכתוב, תזכור למה אסור, או למה כדאי.

הכתיבה נותנת לי פרק זמן ששייך אך ורק לי. מספר רגעים עם עצמי וזו כשלעצמה מתנה גדולה. המשפט: "אין לי זמן לעצמי" עלה מספר פעמים בשיחות עם נשים לאחר לידה. אז הכתיבה, ולא חשוב כמה זמן היא לוקחת נותנת לך זמן לעצמך. החוויות המצטברות אצלך זקוקות למקום וזמן מסויימים על מנת להשתחרר, אנשים בוחרים דרכים שונות לפריקה הזו, אצלי ואצל רבות אחרות כמו שגיליתי, הכתיבה היא הדרך והפתרון לפריקה.

במשך שנים חקר ד"ר פיטר לוין את יכולות היונקים בטבע להתמודד עם חוויה טראומטית. את אותן ההתמודדויות הוא השווה לאלה של בני האדם. ממחקריו עולה שתגובת הקפיאה (freeze) היא הסיבה העיקרית לסימפטומים של טראומה אצל בני האדם. התנהגויות של בריחה (flight) ממצב של איום או התמודדות (fight) איתו, מאפשרות את פריקת האנרגיה המרובה האצורה בגוף. כאשר אנו קופאים האנרגיה המצטברת עקב התכוננות הגוף למצב של איום אינה משתחררת ונותרת תקועה במערכת העצבים שלנו. בחוויה משמעותית כמו לידה קיימות עדויות רבות של נשים שחוו רגעי קפיאה שכן התנהלות הלידה אינה דבר אותו ניתן לצפות מראש. הנשים איתן דיברתי שבו ואמרו כמה הכתיבה עזרה להן במקרים בהם הרגישו שקפאו. פריקה דרך הכתיבה על אותו רגע מסויים בו הרגישו שאיבדו אחיזה בשליטה על גופן ועל המתרחש סביבן. הכתיבה על הרגעים הללו עזרה להן לפרוק את אותן המחשבות, אותם הפחדים שחוו אז.

כתיבה כדרך להתמודדות פנימית

בזמן הכתיבה, כשהמחשבות, השאלות והפחדים עולים על הדפים, והתשובות לשאלות והפתרונות לפחדים עולים בשורות הבאות, הבהירות מונחת מול העיניים. לעיתים זה ירגיש כמו ערפל מוסט ועכשיו, ניתן לראות את הדברים באופן ברור יותר, חד יותר. לכתיבה יש את היכולת לרפא במקרים של יגון, כאב לב, ייאוש או דחייה. היא יכולה להבהיר את המחשבה כאשר אנו עומדים בפני בחירה וחוסר החלטיות. מאחר שאף אחד אינו יודע אודותינו יותר מאיתנו, הרי שהיא יכולה להיות לעזר ממש כמו חבר או איש מקצוע המאזין לך, הכתיבה יכולה לשקף לך את המחשבה והבחירות המלוות אותך בדרכך.

כתיבה כדרך אל הזיכרונות

הכתיבה יוצרת דרך אל הזיכרונות דרכה ניתן לגלות, לחקור ולהבהיר דברים. זוהי דרך להיאחז בחוויות שבכל דרך אחרת נראות כהולכות לאיבוד במעמקי המוח. הזיכרון שלנו סלקטיבי, לא ניתן לזכור הכול, על אחת כמה וכמה בזמן הריון. בסיפרו "הניתוח הקיסרי" מציין ד"ר מישל אודנט את העובדה כי במשך ההריון חלה ירידה משמעותית בזרימת דם בעורקים הגדולים אל המוח, הוא משער כי קיימת האפשרות שתהליך זה בא לסייע בהפחתת פעילות הניאוקורטקס לקראת הלידה. נשים רבות חשות שאיבדו את הזיכרון, כתיבת התהליך יוצרת את הסיכוי לזכור באמת מה עבר עלייך בעת ההריון.

כתיבה כתיעוד

ידוע שזיכרונות מתחילים להישמר במוחנו מגיל שלוש ומעלה. האם כל מה שקרה לנו מאז נצרב בזיכרוננו? ואם לא, מה כן נשמר ומדוע? דברים רבים מעוררים את הזיכרון ולרוב אין לנו עליהם כל שליטה. זה יכול להיות ריח מסויים, מראה או פנים שפגשנו. זה יכול להיות צליל או אמירה ועוד.

הזיכרונות שלנו אינם מורכבים רק מהעובדות עצמן אלא מהשפעתן עלינו, מהבנת העובדות על ידינו. גם בסיפור הלידה תמיד נעביר חוויה אישית. הזיכרון שלנו אינו אוגר בתוכו דברים על פי איזו מידה של חשיבות. עצם התיעוד עצמו מאוורר את נשמתנו, כי מה שיוצא ממנה אל הנייר, מפנה מקום ונותן הזדמנות לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה. במהלך שיחות שהיו לי עם נשים לאחר לידה, הן ציינו פעמים רבות את הפחד שישכחו את הדברים שהן חוות, גם במהלך ההריון וגם את פרטי הלידה עצמה. הכתיבה תעזור לנצור זיכרונות אלה, היא תיתן לאישה את הרוגע לדעת שלא תשכח דבר, שהכול מתועד וכתוב לה ובכך תאפשר לה 'ליצור מקום' לזיכרונות חדשים.

כתיבה אודות עצמך יכולה ליידע אותך, כמעט כמו מפה עם ציוני דרך המראים לך איך את מרגישה ומה עלייך לעשות בקשר לכך. כתיבה יכולה לשחרר את הכאב שהצטבר בפנים, שנראה לעיתים שאין מפלט ממנו. כך, על הנייר, הוא נלכד ואינך צריכה לחשוב עליו עוד.

כתיבה היא דרך רכה יחסית של התמודדות עם כל דבר שיש צורך להתמודד עימו. הכתיבה תתאים עצמה לצרכייך ורצונותייך ולא של אדם אחר. היא יכולה להיות אישית ופרטית ויכולה להיות כזו שתבחרי לחלוק אותה.