29/4/2006 16:15
|
טל
|
מאת:
|
רותי, רק כדי להסיר ספק
|
כותרת:
|
כשכתבתי שהיו לידות טובות שבסופן טפחתי לעצמי על השכם, התכוונתי כמובן לאותם ימים שעוד חשבתי שהקרדיט על הלידה המוצלחת מגיע לי... במשך הזמן ועם הניסיון, למדתי שהקרדיטים היחידים שהגיעו ממש לי היו בשתי הלידות שלי עצמי, כשילדתי את בנותי המתוקות. הלידות שאנחנו הדולות מלוות הן לא שלנו, כי אם של האשה היולדת ושל בן זוגה. אם לידה היתה טובה- זה כמובן בזכות היולדת שעשתה עבודה טובה, שהשתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה ושהאמינה בעצמה ובגופה. אנחנו , הדולות, נמצאות לצידה כדי להציע לה את אותה התמיכה שהיא צריכה ומסתבר שנשים שונות מבקשות סוגים שונים של תמיכה, החל בתמיכה שהיא רק ברמה הרגשית וכלה בהכי פיסית שיכולה להיות (כמו אותה יולדת שבקשה שרק אנשום לצידה לעומת היולדת האחרונה שליוויתי שהזעיקה אותי ללחוץ חזק חזק בגב התחתון מיד בתחילת כל ציר)
החוכמה, לדעתי, ואולי הקושי הגדול הוא לשים אותי ואת האגו שלי בצד ולהיות לגמרי שם בשביל אשה אחרת. להקשיב לה ולסמוך עליה שהיא יודעת הכי טוב מה היא רוצה. גם באי-עשיה אפשר לעשות המון.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|