|
4/5/2006 19:15
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
|
עם כל הכבוד שיש לי אל רונית,ויש לי!
|
כותרת:
|
הדברים שכתבת נזילים מדי ומתוך כך בעיתיים !
בדיוק מה שכתבתי ,כדי להרגיש כדברייך צריך לדעת, כדי להיות בשביל מישהי ולתת לה את כל המרחב צריך להיות מעוגנת היטב במציאות ועל הקרקע ולדעת בדיוק מה את עושה.
אם מישהי בוחרת להגיע ללידה עם אמא,אחות,חברה-זה מצויין אבל אשה זרה שמגיעה עבור תשלום איננה אף חת מהפונקציות הללו ואינה יכולה להרשות לעצמה לא להיות מקצועית.
אינני מקבלת את ההסבר שלך לגבי המיילדות. אלה שזנחו את ההקשבה ליולדת לא מתאימות למקצוע,הסיבה שבעבורה בחרו להיות מיילדות אינה הסיבה הנכונה. אין מספיק חשיפה לעבודה הזו,למה באמת נדרש ממיילדת .ממש כמו שקורה לציבור הרחב. אכן כדברייך נוצר מרחק, בין המקום ממנו התחילו הלידות והמקום שלנו היום. אבל זו עובדה! בעיני חלק מהמקצוע הוא למצוא את השביל שעובר בתוך המציאות שלנו ולא מהצד.
מגע הוא דבר תלוי זמן,מקום וחינוך. לא כל אשה תיפתח למגע, וזה לגמרי מותר ובסדר! אני לא אלמד אותה ללדת או מה ואיך נכון לה!!!
אינני מחפשת דולות שיודעות מה נכון לאשה,אני מחפשת את הדולה שיוצרת מרחב המאפשר לאשה להביא מתוך עצמה מה נכון לה.
ועדיין אני תוהה ,בפן המקצועי לחלוטין, איך עושים את זה? מעבר לדיבור על הרוחי והכללי. ובל נשכח שרוב הדולות עובדות בתוך בתי חולים ומתוך כך חובה עליהן להיות מקצועיות. אין פה ויתור,ממש לא! אפשר גם וגם! וצריך,לדעתי כמובן! בברכה,גילי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
