11/5/2006 15:52
|
גילי אבישי
|
מאת:
|
כמה רע עוד יכול להיות?!
|
כותרת:
|
אני הדולה האימתנית היזהרו צוות הנה אני באה!!!! אחריות בלתי נסבלת וגם כל כך לא נכונה ליצירת האוירה הסטואית המבוקשת... זאת ועוד, לצערי הרב נכחתי בלידות לא מעטות בהן הלחץ מצד הצוות היה כל כך משמעותי,מקרה אחד זכור לי בבשרי,למרות הקורס אצל גילה,למרות הרצון העז(והיה!!!) של שני בני הזוג,למרות שהייתי להזכיר,ותאמינו הייתי...היתה לידה מזעזעת לכולנו!!! הלחץ המוטרף במאיר,והשעות שבהן הצוות התחלף לדאבון הלב,עד לרגע שאני שמעתי במו אזני את השיחה שבה המתלמדת אמרה שהיא שמה לתינוק מוניטור פנימי ובכך היא סיימה את החובה שלה בענין...וכן הייתי עדה לשני רופאים בכירים מאד שאמרו ליד היולדת "אה,זה המוניטור?שום בעיה!!!" על הסליפ שלפני הפקיעה הלא נדרשת כהוא זה של מים בארבעה ס"מ תחת איומים והפחדות... הכל טוב ויפה חברות אבל יש כאן משהו בסיסי שורשי שדורש טיפול. אני חושבת שהכיוון הינו מערכת החינוך. ממש ככה. מילדות בנות תשמענה ותפנמנה שהן אחראיות לגופן שנוצר על מנת ללדת,שדולה היא חלק אינטגרלי והגיוני מצוות תומך ומלווה בלידה ושאפשר לסמוך עליה, שהכנה ללידה אינה בזבוז של כסף וששרירי רצפת האגן זקוקים להשגחה ואימון תמיד... במקביל יש עבודה עמוקה ורצינית לעשות בקהילה המטפלת בעצמה...לדעתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|