6/5/2006 15:41
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
אכן דיון יסוד נרחב ומבורך
|
כותרת:
|
המשקף את מצב הדולות כיום בישראל. מחד - צורך גדול וברור ומיידי, רצון טוב אדיר ומסה קריטית של אנשים וכוונות, מהצד השני כל המאפיינים של שלב התהוות - היעדר הגדרות וחוסר גבולות.
הדברים שנכתבו לוקחים לכיוונים העמוקים והמהותיים שביסוד המקצוע, ואני מניחה שחלק מתהליך ההתמקצעות יהיה בניה של הגדרות וגבולות.
פני הלידה כיום רחוקים עדיין משעת הרצון שבכיוונה כולנו נושאות את פנינו. אפילו הטקסטים התמימים וה'טבעיים' ביותר משמשים סוכנים אלימים של כאב וצער. הבדיקות הפנימיות המייצגות את העין העוינת, האדרנלית, סוהרת האוקסיטוצין שמישל אודנט מדבר עליה בהרחבה. ההכנה לקראת כאב הולך ומתגבר, לקראת אי-נסבלות ושבירת הכלים בשלב המעבר, מסרים שהם סוכני מלחמה הניטשת בזירת היולדת. להכנע, או בעברית עידן חדשית מכובסת היטב - לזרום. להקל על עצמה, בסך הכל לטובתה.
טוב שהתחלנו. ואני חושבת שמלאכת הכתיבה, הדיבר, חשובה מאין כמוה. אין לי ספק שחלק גדול ממספרי הדולות ההולכים ומתעצמים ראו כמה פרחי דולות מתלמדים עכשיו, צמחו בזכות הזרעים שזרעה נירית בהקימה את נשים קוראות ללדת. בכנסים, בראיונות, במילים הכתובות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|