ורדולה,ורד זוילי (דהן) - תומכת ומלווה בהריון ובלידה, מטפלת באיזון גופנפש, הכנה ללידה ורענון ללידות חוזרות, חוויה מתקנת בלידה חוזרת

באחת ההפסקות של שיעורי הדולות ישבתי לאכול את ארוחתי עם חברות ליד הספרייה של "גאיה מקום להיוולד", שם למדנו. במהלך השיחה תפסה את עיניי כותרתו של ספר מהוה בצבע אפור – "תינוקות זוכרים לידה". העין עברה מדי פעם על הכותרת והמשיכה הלאה, אל השיחה, אל האוכל, אל החברות, ולאחר כמה היתפסויות כאלה הבנתי שאני פשוט לא מבינה מה כתוב שם. מה זאת אומרת? הראש לא מצליח לקלוט מה באמת אומרת הכותרת הזו. זה סיפור אמיתי? זו אנלוגיה למשהו? זה ספר לימוד או פרוזה או סתם כותרת שתופסת? נהנית מהסקרנות שדגדגה את בטני והחלה להתפשט בגוף סיימתי לאט את ארוחתי והתפניתי לגלות מה זה שם......

ספר ישן במצב טוב, אותיות קטנות ובלי צבעים או תמונות, אבל המילים......הן פתחו ופרשו בפניי עולם שלם של הריון ולידה ממקום שאף פעם לא חשבתי לשמוע – מקום העובר ברגע היותו וולד ותינוק בעולם. עשרות או מאות ראיונות של הורים ומומחים עם מבוגרים בתהליך היפנוזה ועם ילדים בני שנה וחצי עד שלוש וחצי, ילדים שהם עדיין תינוקות בהווייתם, שלמים במה שהם וחפים מכל חספוס של בגרות. והם ידעו לספר על עצמם בבטן אימם, בלידה ואחריה. הסקרנות נמהלה בהתרגשות גדולה ודפדפתי במהירות בין הסיפורים : היה שם ילד שמלבד האנגלית שלמד מהוריו שלט בעוד ניב ייחודי לאזור בבריטניה שם אימו למדה במשך 3-4 חודשי הריונה הראשונים, והוא ידע לדבר מתוך מה ש"למד" כעובר. היה שם אדם שסיפר מה רצה להגיד לרופא שיילד אותו כדי להקל על יציאתו, ואף אחד לא הקשיב. היה שם אדם שסיפר שמילדות ידע לנגן בפסנתר קטע שמעולם למד, והסתבר שאימו ניגנה קטע זה בסדרת קונצרטים במהלך הריונה. היו ילדים שזיהו את המיילדת שלהם בלי לפגוש אותה מעולם לפני (חוץ מאשר בלידתם, כמובן), וילדים שזכרו קולות, מילים, תחושות ומצבים מהלידה.

בנוסף לסיפורים, היו בספר הכוונות :

כיצד לשאול את הילד (כשהוא רגוע ולא עייף, כשהוא לבד ומרוכז במשהו),

איזה ילדים לשאול (כאלה שהתחילו לדבר ויש להם יכולת ורבלית, אבל עדיין מאוד צעירים ולא מתוחכמים, שלא סופר להם ממקור חיצוני על לידתם ועל לידות בכלל),

איזה שאלות לשאול (שאלות עם בחירה – חם או קר, אור או חושך – וגם שאלות פתוחות לא קשות, פשוטות, על תחושות גופניות, על החושים – מה ראית/שמעת/הרחת/מיששת – ועל רצונות – רצית לצאת/להישאר...)

ושאלות על המשתתפים בלידה – מי היה איתך? מה אבא אמר?

וואו, הכתה בי ההבנה, תינוקות באמת זוכרים את לידתם..... רציתי גם.....

חיכיתי בקוצר רוח (כמו שבטח גם אתן עכשיו) לחזור הביתה ולשאול את רני, ביתי שהייתה אז בת שלוש ושלושה חודשים, שתספר לי על לידתה. מצד אחד חששתי שהיא כבר גדולה מדי ולא תזכור, מצד שני זכרתי שבאמת לא דיברתי לידה רבות על לידתה כי אף פעם לא ידעתי איך להציג את זה וגם רציתי שכשתהיה מוכנה פשוט תקרא את הסיפור השלם שכתבתי על המסע שלי בלידה שלה.

פחדתי שבהתרגשותי וסקרנותי אתקיף אותה בשאלות בזמן ובמקום לא מתאימים, אז מראש

החלטתי להתאפק. לא לתכנן מתי לשאול (אבל היה ברור לי שזה יהיה היום כי כמה

אפשר....), לא לספר לגיא על האפשרות שנפתחה כי שנינו לא נצליח לחכות, ולקבל במתנה

את הרגע המתאים ממנה.

בערב קילחנו את יעלה, שהייתה אז בת שנה וקצת (וגם אותה כבר רציתי לשאול אבל היא רק הייתה אומרת "אבא" כי זה מה שידעה להגיד....) ורני נשארה לבד באמבטיה. התיישבתי לידה על מכסה האסלה וידעתי שעכשיו זה הזמן הנכון, והאמבטיה היא לגמרי המקום הנכון.

אני שמחה וגאה ונרגשת להביא בפניכם את הצד השני של "מסע לידה" של רני :

- רני, את זוכרת שהיית בבטן של אמא?

- כן

- היה לך נעים?

- כן

- מה היה כשהיית בבטן?

- היה לי צפוף (מתקפלת כמו עובר, בירכיים לפנים בישיבה על רצפת האמבטיה).

- מה עשית?

- ראיתי שם בפינה שיש מקום. הלכתי לפינה, היה שם מקום.

- את זוכרת איך יצאת מהבטן?

- כן

- איך?

- היה לי צפוף. אז הלכתי לפינה שהיה שם מקום.

- ומה עוד?

- אתם רציתם להתחתן. את ואבא רוצים להתחתן. גיא ואני התחתנו בארץ כשרני הייתה בבטני 4 חודשים, ובחתונה הרגשתי את תזוזתה לראשונה.

- ומי היה בחוץ כשיצאת?

- אבא היה בחוץ. הוא החזיק אותי . העברתם אותי מיד ליד (מראה על כפות ידיה) זה אבא זה אמא והעברתם אותי מיד ליד מיד ליד עד שאת החזקת אותי. נראה לי שכשקמתי מהבריכה מיד אחרי שרני יצאה, השלייה עוד לא יצאה ואני הייתי צריכה לעבור למיטה להוצאת השלייה. החזקתי את רני עלי וגיא ואילנה וקרן עזרו לי לקום וללכת. גיא כנראה יותר תמך בהחזקת התינוקת והיא הרגישה את המעבר מידיו לידיי, מעבר בעוצמת התמיכה בה, באחריות כלפיה, באנרגיה אליה.

- והיה לך נעים לצאת החוצה?

- כן. מאוד שמחתי (מדברת עם ארשת חשיבות עצמית מצחיקה).

- מה יצא ראשון? באיזה חלק יצאת קודם?

- הקוקו על הראש יצא (מצביעה על מיקום הקוקו שלה קצת מעל הראש) והכתפיים, הכתפיים יצאו ראשונות אחרי הקוקו.

אני אחוזת התרגשות, דמעות בעיניים, רני מדברת כל כך בטבעיות, כמעט לא מסתכלת עלי, מרוכזת במשחקי האמבטיה, בכוסות ובצעצועים. אני חייבת לנשום ויוצאת שנייה אל גיא לסלון. הוא נראה המום ומרוגש בעצמו. אני חייבת לדבר קצת התרגשות החוצה ולוחשת " שמעת? שמעת? זה מספר שפגשתי היום בלימודים. שמעת?" גיא רואה את הפוטנציאל שלי לאבד את הרגע ולוחש חזרה "תמשיכי, תשאלי אותה עוד. אני שומע. לכי אליה". אז אני חוזרת לאמבטיה, נשימה יותר סדורה, להמשיך....

- איזה קולות שמעת?

- אווווו אווווו אווווו אווווו

uooo uoooo uooo uooo

אומרת בקצב מהיר, מתמשך, כמו קולות לידה. גם בגוף היא מתנשפת, עולה ויורדת עם הכתפיים, החזה.

אני צוחקת בקול ושואלת "באמת?"

והיא מחייכת ואפילו קצת מתביישת שככה צחקתי ואומרת

- אמא, את לא זוכרת ?!?! וצוחקת..... מאוד שימחה אותי ההכרה שלה שהייתי איתה שם כל הזמן, שהיא לא הייתה לבד, שגם אני אמורה לזכור כי היינו שם יחד....

- אני זוכרת חלק ואני רוצה שאת תספרי לי את החלק שאת זוכרת. מה אמרתי לך ? דיברתי איתך?

- לא יודעת. דיברת איתי?

- אני גם לא יודעת. תספרי לי.

- לא יודעת.

קצת שתקנו. קצת עיכלתי את דבריה. הייתי מאוד נרגשת מבפנים והרגשתי גם את גיא ויעלה וכולנו מתחברים למשפחה, משהו שהוא רק שלנו. ואז רני המשיכה, מעצמה.

- היינו בכותל. את ביקשת להתחתן עם אבא.

- מתי היינו בכותל?

- לא יודעת. ורצית להתחתן.

- ומה היה שם?

- היה שם קיר גדול. את לא יודעת? והייתה פינה שהיה שם מקום, ועוד פינה ופינה שם ושם.

- וכשיצאת היה לך נעים?

- כן. מאוד שמחתי. היה לי כיף. (מגזימה בתנועות ובאופן הדיבור ואני מרגישה שהיא קצת מבינה את גודל הסיפור בשבילי... עוד מעט, אני מרגישה, התמימות החווייתית האמיתית הזו תעלם. אני רוצה לשמוע עוד כמה דברים...)

- והיה קר או חם?

- היה חם וקר.

- אה, היה גם קר וגם חם?

- לא, חם וקר. היה חם וקר. התעקשה שקודם היה חם ואח"כ היה קר. יכול להיות מהרחם החם אל מי הבריכה הקרים יותר, ואולי גם בבריכת הלידה היה חם וקר ביחד כי בלידה נזקקתי למים קרירים, ומי השפיר החמים פקעו שניות לפני הלידה, והגוף שלי בער אז כל הזרמים היו גם וגם.

- והיה רטוב או יבש? היו מים?

- לא יודעת

- בחוץ היה שמש או לילה?

- היה חושך.

בשבילי זו הייתה חוויה מרתקת. מאז לא הצלחתי לדבר איתה כך, בפשטות, על הלידה שלה. הבנתי שזכיתי לראות את רסיסי התמימות האחרונים ואת בהירות זיכרונה והכרתה לגבי לידתה, לפני שהם צוללים אל הלא-מודע, אל המושפע, התגובתי, המורכב. אני יודעת שהשיחה תרמה את חלקה בלקיחת הלידה ממצב אחד למשנהו בתודעתה, אך זה היה קורה בכל מקרה עם התבגרותה, וכך לפחות יכולתי להנציח את החוויה הנקייה הזו עבורה ועבורי ועבור משפחתנו, לעד.

אני ממליצה בחום לכל הורה לנסות למצוא את הרגע המתאים ולשאול את ילדם על זכרונותיהם מהבטן ומהלידה. מי יודע מה יתגלה......

בהצלחה!

לעיון והעמקה:

"תינוקות זוכרים לידה" מאת ד"ר דייויד ב. צ'מברליין. הוצאת "אח".

"החיים המסתוריים של התינוק טרם לידתו" ד"ר תומס ורני וג'ון קלי הוצאת זמורה ביתן


כל הזכויות שמורות ©	צרו קשר	שיווק באינטרנט	הריון ולידה	תקנון והצהרת פרטיות	קידום והקמת אתרים