27/4/2006 10:48
|
רונה
|
מאת:
|
מבלבל
|
כותרת:
|
אכן התהיה שלך בממקומה. בלידה הראשונה לקחתי דולה שהיתה ממש בתחילת דרכה אבל איכשהו כשפגשתי אותה פשוט היתה כימיה והחלטתי שהחוסר נסיון לא מטריד אותי. אהבתי את הקול שלה אהבתי את מגע ידיה על עורי כשעשתה לי רפלקסולוגיה אהבתי את השלווה שליוותה אותה בכל תהליך ההכנה ללידה. אבל בלידה עצמה רציתי יותר. הייתי צריכה יותר. יותר נסיון, יותר אסרטיביות ויוזמה מולי ומול זוגי, יותר הדרכה.. בפוסט שוב היא היתה יעילה וזמינה ועזרה לי רבות עם ההנקה והקשיים הראשוניים. היום כשאני חושבת מה אני אבדוק כשאחפש את הדולה ללידה הבאה אני ישר חושבת על מילה אחת - אהבה. אני חייבת לאהוב אותה. לא את דעותיה הפוליטיות ואת מצב רוחה אלא לאהוב את נוכחותה באשר היא. יחד עם זאת אני כן מבינה שהנסיון הוא חשוב שהנסיון הזה ישרה עלי בטחון וייתן לי יותר כלים להתמודד עם הלידה. אז את הנסיון אפשר ורצוי לרכוש דרך למידה וליווי אבל את הכימיה- את האהבה הזו אני חושבת שזה משהו שבא מבפנים מתוך האהבה שלה למקצוע מתוך הנשמה. כמובסן שאחת שאני אוהב אחרת ממש לא ולהיפך ולכן אני חושבת שזה עניין של זיווג משמיים... רונה
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|