|
28/4/2006 14:30
|
טל
|
מאת:
|
|
אכן- שאלת השאלות
|
כותרת:
|
בתחילת דרכי כדולה, כשהאגו עוד היה חזק ממני, חשבתי לתומי שאני בעלת חשיבות די מרכזית בלידה אותה אני מלווה.
אני אפילו זוכרת לידות מאד טובות שממש טפחתי לעצמי על השכם...
לפני כמה שנים ליוויתי יולדת מדהימה שבמהלך הלידה וככל שהצירים התחזקו, בקשה ממני שלא אגע בה ולא אדבר... רק אעמוד לצידה ואנשום! איזו בקשה מוזרה מדולה שבאה לתמוך ביולדת... :-)
עשיתי כבקשתה והרגשתי די חסרת תועלת (ובעיקר חסרת אונים), ורק אחרי שילדה והודתה לי ואמרה שעזרתי לה כלכך נפל לי האסימון: זה כל מה שהיא היתה צריכה והיא גם ידעה לבקש זאת. התפקיד שלי היה פשוט להיות שם איתה ולהקשיב לה, זה הכל! (תרתי משמע)
אני חושבת שעבודת הדולה מתחילה הרבה לפני הלידה, בהכנת בני הזוג לקראת התהליך, הכרת האשה ביכולות של הגוף שלה ואמונה אמיתית שהיא מסוגלת ללדת (מדהים לראות כמה נשים לא מודעות לזה. כמה פעמים שמעתי נשים שמתכננות לבוא לביה"ח כדי שיילדו אותן ולא כדי שהן בעצמן ילדו).
אסרטיביות היא מלת מפתח ביחוד כשמדובר בלידה שמתרחשת בביה"ח. היולדת צריכה להגיע לביה"ח חדורת אמון בעצמה, בגוף שלה, בבן הזוג שאיתה ולהרגיש שהיא היא היולדת והצרכים שלה הם אלה שבמרכז. דולה שמסוגלת להעניק ליולדת ולבן זוגה את ארגז הכלים הזה עוד לפני הנסיעה לביה"ח, כדי שבזמן הלידה- היולדת תוכל לשלוף את הכלי שיתאים לה בכל רגע ושלב, לדעתי מיצתה את עיקר עבודתה עם אותו זוג. כל שנשאר הוא להיות שם בלידה, להיות קשובה, אוהבת
ותומכת.
איזה אתר מקסים!!!
תודה רותי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
