|
3/5/2006 20:51
|
רונית ספראי קופליס
|
מאת:
|
|
לדעת מתי ואיך , לגעת
|
כותרת:
|
רותי , מבורכת את על היצירה היפה שהנחלת כאן . כמן איסוף מסגרת ללא מסגרת.
נשלחתי להגיב על האמירה התוהה . על התהיה האין סופית של התלבטות . שאלת השאלות : מי אני מה אני ? ומתי להיות נוכחת?
עלעלתי באתר וקפצה לנגד עיני המילה : מילדולה.
כמילדת בישראל, אני מאמינה כי המילדת היא בראש ובריאשונה דולה. היא נושאת בכובעי עשיה רבים וכאן צערי , כי לא נותר לה הזמן להיות דולה ובעצם כל מערך המילדות בישראל הוא כזה שלא מאפשר את הפן האחר מתוך המילדות: החיבוק.
מתוך הקריאה עולות השאלות של כמה אנו מקצועיות? כמה עלינו לגעת והאם?...
אנא יקרות השמרו לכן מנקיתת צעדים ו"מקצועיות יתר" ואל נא תפגע אף אחת מכן. אסביר את דברי :
אני מאמינה שזכותה של כל אישה לבחור את המלווה או המלווה שלה בלידה. אני מאמינה שכל הנבחר/ת ע"י האישה להיות לה לדולה , היא או הוא הם המתאימים ביותר עבור אותה אישה באותו זמן נתון.
כשהסתכלתי על הדברים ממקומי כמילדת ב- 20 שנה האחרונות , כמילדת בית,כמרכזת קורס דולות בהשקפת עולמי, ראיתי כמה הנקודות מהותיות שיכולות
לשפוך מעט אור על שאלות כמו "מי אני כדולה ומתי להתערב "
אנא היו אתן . פשוט מאד
כשאת מגיעה אל האישה היי את עצמך . אני מאמינה שלדולה אמורים להיות הכישורים של לקרא את האישה וצרכיה גם ללא השפה המילולית.כישורים שאין ביכולת מי שעסוק עם נהלים, עם מספר יולדות בה בעת, ועם למידה המעצימה את המוח החושב .( מילדות במשמרת למשל)
את כדולה אמורה , על פי ראות עיני , להרגיש את האישה כמי שיולדת יחד איתה, כמי שקרובה כפסע מללדת באמת.
אל פחד עם הזמן כל אחת מאיתנו , המעונינת להגיע לצד הזה של הטיפול, תגיע לאיכויות הללו ותדע בדיוק גם מתי להגיב ולהנחות מ" הצד".
ועתה לשלב מי מתאימה להיות דולה ומתי לגעת.
מתוך חלק הראשון של השאלה עולה התשובה : כל מי שבעלת לב רחב ורצון עז לסייע ולהיות חלק מתהליך לידה של נשים ( או של עצמה, מה שרואים הרבה פעמים לאחר שמסתיים הקורס) מגיע לה להיות דולה .
כי לאותה אישה תגענה הנשים המתאימות לה .
מתי לעשות או לגעת
לעשות? הרגישי את האישה שאיתך
הרגישי, חושי אלה מילות המפתח שלי עבור כל המילדות והדולות בעולם . ברצונינו מיקצועיות, העברנו מן התרבות בת זמנינו את החישה, החזירו אותה אליכן. חושו והאמינו במה שתרגישו.
לגבי מגע : תרבות בת זמנינו לצערי הרב שכחה לגעת.
המגע, שהדור שעכשיו יולד כמהה לו, הגיע רק בגלל שלקחנו את המגע אל מקומות חשוכים כמו אביוז והתעללות .
מה קרה לחיבוק האוהב למגע המסייע למגע שאומר: "לכי עם המסע שלך כל הדרך את לא לבד אנחנו כאן איתך " היום כגימיק תרבותי, או כהתעוררות סוףסוף הכנסנו חוגים של עיסוי ויוגה תינוקות. אלו איכויות המצויות בכל אם בשבטים " פרימיטיביים". המגע. הליקוק של החתולה את גוריה, לא היה קיים בדורות קודמים של תינוקות. היה מקום לחינוך: כמה פעמים שמעתם" אל תרימו על הידיים שלא יהיה מפונק" אלה התינוקות שהיום הגיעו לבגרות והיום יולדות.
חבקו, עסו את אותן יולדות, אם אכן זה טוב להן
וידעו את האימהות האלה מראש . תנו להן טיפול מגע , אם אכן זה טוב לה , עוד בהריון. וידעו אותה שאם אכן יהיה לה נכון בלידה היא תקבל עיסוי....
אפשר להרחיב את היריאה ...
אסכם את התשובה בזה שאומר: מתוך הרצון להיות מקצועיות יותר, שכחו המילדות להרגיש והפכו להיות מאד טכנוקרטיות מאד עסוקות ברפואה. אתן נכנסות בנישה החסרה הזו. אנא אל תרפו מלהרגיש ולחוש.
זו המקצועיות שלכן, בנוסף להרחבת הידע בתחומי הרפואה השלמה .
היו מה שאתן
היו המסר שלכן אל העולם
היו אהבה טהורה
ותרגישו כמה אתן מלאות מכך וכמה אתן תורמות לכל משתתפי המסע.
בחיבוקי הערכה לכל אחת מכן
וכאחות למסע
ימים טובים
רונית
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
|
|
כל הזכויות שמורות לאמנות התמיכה בלידה © יצירת קשר
|
