אני מודה לך על שהתייחסת לסוגיה שהעלתי,
ואני מודה גם שאני די המומה מהתייחסותך.
לא כועסת, כמובן. רק קצת בשוק.
למעשה, את מה שאמרת בראש חוצות שאני עושה, עשית בעצמך- שופטת.
ראשית, לפורום הזה יש ייחוד, כמו לכל הפורומים שרותי מארחת בביתה, ויש לו מטרות שונות, בינהן - שיתוף בהתלבטויות שונות - רגשיות, אישיות, טכניות. כולן מקצועיות. כולן מתנקזות להיותנו בעלות מקצוע מסויים מאד.
אני עברתי ארוע, לא יומיומי מבחינתי, והתלבטתי האם נהגתי נכון.
מי אם לא נשות המקצוע, הקולגות שלי, יוכל להוות כתובת להתלבטות הזו?!
פירושים- כל דבר שחולף דרכי או מולי מקבל פירוש. כך פועל המוח האנושי למיטב הבנתי. אין לנו אפשרות להיות אדישים.
כמובן שהצגתי את תפיסתי שלי את המיילדת, כפי שאני פירשתי אותה. אלא מה - כפי שאחרת תפרש אותה?!
אני מדגישה -פירשתי. לא שפטתי.
החלטות - אכן, כולנו עושות כל הזמן החלטות. זו שלי שונה מאחרות עבורי. ולכן ביקשתי לשתף ולהתייעץ.
להיות ברורה - הייתי מאד ברורה עם המיילדת: ביקשתי כמה דקות כדי לחשוב אם ואיך אני יכולה להתארגן והודעתי שלא לאחר כמה דקות. למיטב הבנתי לא יצרתי אשלייה שאכן אוכל לבוא. נהפוך הוא - אמרתי מהתחלה שלא נראה לי שאצליח והסברתי למה, אך ביקשתי כמה דקות לבדוק אולי דווקא יש סיכוי שכן.
להצדיק, תירוצים, חוסר מקצועיות - לא ביקשתי מכן הצדקה. ביקשתי דעה האם פעלתי נכון או לא. לא תירצתי - הסברתי את מניעי בקבלת ההחלטה. חוסר מקצועיות? למה בדיוק? אסור להתייעץ? מה יותר מקצועי מזה?!
פרסום - איך הגעת בדיוק להבנה הזו? כאדם שחושף את עצמו ברגע משברי, מה בדיוק "פרסום" פה??
ואיך אני יכולה לפרסם את עצמי אם אני לא מוסיפה פרטים על עצמי?
אולי אני יסמין לוי, ואולי יסמין כהן-גלילי?
הוצאת שם רע למיילדת - באזור שלי פועלות לפחות 8 מיילדות בית. מה הסיכוי שמישהי תדע למי התכוונתי? ומלבד זאת -לא שפטתי ולא האשמתי. הבעתי את דעתי ופרשנותי.
לקיחת אחריות על הבחירה שלי - לקחתי אחריות מלאה על בחירתי, אך החלטתי להתייעץ כאן אחרי מעשה, כדי ללמוד מהנשים שכאן ולהתקדם, ולא חלילה להמשיך לחשוב שטעיתי או צדקתי ללא דיון על כך. ממה למדת שלא לקחתי אחריות על החלטתי?
סחבקיות והתנסחות - לרותי ולי יש איזו היסטוריית דיון משותפת מדי פעם, והשפה שבה אנחנו בוחרות להשתמש נולדת גם מתוך כך. יש איזו שפה רשמית כאן שאסור לסטות ממנה?
קורבנות- לא מבינה איך הגעת למסקנה הזו. הצגתי התלבטות. אף אחד לא עשה לי, לקח לי , אנס אותי למשהו. שיתפתי בהרגשה שקצת נילחצתי לפינה.
אותה הרגשה שאת מרגישה עשית הכי טוב שיכולת, אבל זה לא מספיק טוב בשביל אותו מישהו.
אז סליחה - החלטתם ללדת בבית. תתארגנו בהתאם עם כל סוג של עזרה וגיבוי שאתם יכולים לדמיין שתצטרכו.
המיילדת, לא מתפקידה להיות מלאת הורמונים ורגישה. היא לא יולדת עכשיו.
עסוקה בעצמי - לב ליבה של הסוגייה היא של העצמי שלי. במי רצית שאהיה עסוקה כשאני מביאה את הסוגייה הזו לכאן? ביולדת? או שמא במיילדת?
לא קשובה - כשאני מתארת לכן את הסיטואציה, חשוב לי להביא את הלך הרוח של הנפשות הפועלות, לפי איך שאני מפרשת, כן - אני מפרשת, אותו. והמיילדת הביעה רוח, שלעניות דעתי היה בה חוסר הקשבה ליולדת.
אשמח לשמוע את הפירוש שלך למשפט הבא: "את עייפה? (ליולדת, שאומרת - "כן. לא"). לא. את לא עייפה. אני כבר ראיתי מה זה יולדת עייפה". וזה אחרי חצי יממה של ערות, עם צירים שהיו כל 5-7 דקות.
את לא קשובה לעצמך - אני סופר קשובה: אני רוצה להיות עם הילדים שלי, ואני מרגישה גם מחוייבת לאישה שיולדת שאין לי שום קשר אליה. אני ערה להתלבטות שלי.
החזקת אותה, נטעת סיכוי שתבואי- לא. ביקשתי כמה דקות לבדוק ולהחליט. אמרתי מראש שהסיכוי קטן מאד, אך לשם ביטחון אבדוק.
התייעצת עם כל מי שבסביבה - בעייה לדעתך? למה לא? היו שם אנשים נבונים, קרובים אלי, בעלי נסיון בתחומים שונים בחיים - כאנשי מקצוע וכהורים, שנעזרו בדולות ושילדו בבית. מגוון עשיר של דעות.
בזמן של החלטה קשה ולחץ זמן- מה הבעייה בלהתייעץ?
אגו רגיש, ילדה טוב שרוצה לדעת שמותר לה - נכון. אם רק היית יודעת מי אני ומה מכיל ליבי, לא היית מעזה לרגע, כפי שאת מרשה לעצמך, לזלזל באגו הרגיש ולהמעיט בערכה של הילדה הטובה שצריכה ללמוד להגיד לא ולחיות עם זה בשלום.
ממעט העבודה שלי עם אנשים, אני יכולה לומר לך שכל אדם הוא תוצאה של חייו עד כה. כל פעולה שלך נובעת ממי שאת.
אני יכולה רק לשמוח איתך על כך שאין בחייך ולא היו גורמים שונים שהביאו אותך להיבטים שיש בהם ביטוי לאותה היסטוריה, הבונה את מי שאנחנו.
המקום הקורבני, המאשים, השופט - ירית רחוק מדי. לא הרגשתי קורבן, לא האשמתי ולא שפטתי.
בשלות ולמידה - אני בשלה ומבשלת, לומדת ומתקדמת. לא עיוורת למשקעים, אלא לומדת להכיר ולעבוד איתם, להשתחרר מהם. כנראה שאת כבר אחרי כל זה. אשרייך וטוב לך.
האם העובדה שאני עוד לא, מונעת ממני את האפשרות לשתף כאן? לעבוד בתחומינו? האם עלינו לחכות עד שהלב יהיה פתור כדי להיות כאן? לא מכירה חיה כזו.
פרגון, העזה, כנות - כל אלה קשים מאד תחת השיפוטיות שלך.
תגובה בפתיחות - נראה לי שעניתי לך בפתיחות גדולה ממה שציפית.
ליפול לכעס -מאד השתדלתי שלא. מקווה שהצלחתי. למרות שלהסכים איתך התקשתי.
מהות של אהבה - המהות שלי עשירה בהרבה יותר מאהבה. עבורי אלו מילים ריקות מתוכן. סורי. אני לא טיפוס של אור ואהבה עד נצח נצחים. אני טיפוס של חכמה ונתינה.
והערותייך לרותי - קטונתי מלהבין אותך. רותי מביאה בדרך שלה ובשפה המיוחדת שלה את ההתבוננות שמצמיחה ומקדמת אישית ומקצועית.
|
תוכן התגובה:
|
