תודה על התייחסותך.
דווקא בגלל שהנטייה שלי היא תמיד, כמעט - למעט מקרים כמו זה, שממש ממש בלתי אפשרי - להתייצב כדי לעזור, להרמן (= ליצור הרמוניה), להציל,
ובגלל שהנטייה שלי היא תמיד לוותר עלי ועל בני משפחתי לטובה מישהו שממש חייב עכשיו את עזרתי,
בגלל אלה, אני עוצרת רגע כשאני לא עושה זאת.
אז לומר לי שכדאי להיות אדם עם יכולת לעזור גם במקרי חרום ובמקרים בלתי מתוכננים זה ממש אנדרסטייטמנט.
המאבק שלי בעצמי הוא לא להיות כזו שמתייצבת לקריאה, לא משנה מי, מתי ולמה, ובאיזה מחיר אישי או משפחתי.
אחרת, אם לא אצליח במאבק הזה, אובד לנצח מעל המפה הזו, ולא אוכל להיות לעזר לאף אחד, ממילא.
וטל, תודה.
|
תוכן התגובה:
|
