בראשית ברא התינוק את הוריו, ותוהו ובוהו זה באנדרסטייטמנט

מאת: דיאנה אידלמן*

"בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ: והארץ היתה תוהו ובוהו". כך זה אחרי כל בריאה, גם כשבוראים בן-אדם. הנשמה בשמיים, אבל בארץ … זוגות היולדים בפעם הראשונה, רואים את ההריון המסתיים בלידה, כעליה על האוורסט. 9 חודשים של טיפוס, של צמיחה (תרתי משמע), של התרגשות,של בחילות, כאבים, עייפות גדולה, ולבסוף: השיא. הלידה המיוחלת…

אלה מאתנו שכבר ילדנו, מבינים שהריון ולידה זה יותר דומה לירידה ל "גרנד קניון". הירידה ארוכה, מייגעת, יפה מאד (כמו גוף האשה בהריון), לעיתים תלולה ולבסוף- מגיעים לתחתית הקניון, שם שוהים יום או יומיים (צריך להירשם מראש!), נהנים מהמים ומהרוגע ומהמפגש עם טיילים אחרים (אי אפשר לומר שבית החולים זה מקום רגוע אבל בכל זאת יש שם לעיתים מפגשים מעניינים) ואז… צריך לטפס שוב למעלה… כן, את כל הדרך. ופתאום, אותה ירידה ארוכה, יפה ומייגעת… נראית קלה שבקלות והקניון המקסים מאבד קצת מהחן שלו בעליה הקשה. כבר לא מסתכלים על קירות הנחושת הצבעוניים, אלא הראש צונח מטה, אל כפות הרגליים. רגל מובילה קדימה והשניה מצטרפת בקושי, צעד אחר צעד.

בעידן המודרני, הלא-שבטי, בעולם שבו התינוקות והפעוטות מופרדים מחיי המבוגרים ( אלא אם אתם עובדים במעון, משפחתון או גן), אין לאנשים הבוגרים ניסיון בליווי תינוקות, לפני שהם עצמם- הופכים להורים. הפעם היחידה שאתם נחשפים לתינוק אמיתי לאורך זמן, הוא כאשר אתם תקועים בטיסה לניו-יורק בכסא לא נוח וצפוף, עם תינוק בוכה ופולט שלמזלכם הרע, הושב בדיוק בכסא שלידכם.

במצב לא טבעי זה, כאשר אתם חוזרים הביתה מותשים ומאושרים עם התינוק/ת שלכם מבית החולים, מצופה מכם להיות הורים המבינים את תינוקכם. כאשר אף פעם לא התאמנתם, לא קיבלתם מידע שימושי, לא נשאתם תינוק על כפיים, לא שמעתם צרחות של תינוק, מצופה מכם לדעת בדיוק מה עושה לו/ה טוב וכיצד להרגיעו/ה.

הבכי של תינוק נשמע להוריו כמו 5 אמבולנסים בדירה. מהר מאד, ההורה הטרי מבין שיש דבר אחד המטריד את התינוק: הישרדות. והבכי העז שלו מבטא זאת. אני לא מכירה דבר המכניס ליותר לחץ ויוצר יותר STRESS- מאשר הבכי של תינוק טרי (מכאן ברור לכם שאף פעם לא עבדתי בבורסה!). והדבר הרי ברור. תדמיינו לעצמכם את ניסיון החיים של 9 חודשים ברחם. תינוקכם מעולם לא חווה טמפרטורה אחרת מאשר 37 מעלות נעימות וחמימות המלטפות את כל חלקי גופו בעזרת מי השפיר. תינוקכם אף פעם לא חווה רעב ולו לשניה. 9 חודשים של שובע נעים וטעים, בטן שתמיד מלאה- אך לא מלאה מדי. הכל ברחם בדיוק במידה. תינוקכם אף פעם לא חווה סטטיות, הרי תמיד היו ברחם של אמא תנודות נעימות ומרגיעות, ואף פעם לא נתקל תינוקכם במקום פתוח, במרחב בלי גבולות,ללא מגע. תינוקכם תמיד היה עטוף, מוחזק, נישא. עם סינון של רעשים וקולות ואור עמום. ולפתע, אחרי הלידה, כשתינוק צעיר בוכה, שומעים את ה-STRESS שהוא נמצא בו. בכל פעם שהוא חווה קור או חום, רעב, חוסר תנועה, חוסר של מעטפת סביב גופו ורעש או מראה שקשים עבורו, אנחנו שומעים את הזעקה שאומרת: מה זה?! האם אשרוד את זה?! האם הענקים האלה יעשו משהו לטובת ההישרדות שלי?!!!

הבכי של תינוק אמור להיות דבר חזק כל כך עד שהוא יגרום לנו, "הענקים" להזיז את עצמנו לטובתו. הצרה האמיתית היא שמה שהתינוק אינו יודע הוא שהבכי שלו גורם לנו " הענקים" להרגיש ממש כמו זאטוטים. כל מה שעולה על דעתנו לעשות, הוא לזעוק: "אמהלה`!!! מי האידיוט שחשב שאני אדע מה לעשות עם התינוק הזה???!!! . עם הבאת תינוק הביתה, ה-STRESS ההישרדותי של התינוק …עובר אלינו. האדרנלין מתפרץ בתעוזה בכל הגוף ובית המשפט שבראש שלנו אומר: "אנחנו לעולם לא נצליח להרגיע את התינוק הזה". כך נגזר דינינו וגורלנו לעד… שלא לדבר על כך, שכשאת יולדת, ההורמונים מצטרפים לאדרנלין וביחד עושים בתוך גופך וראשך מסיבה. טריפ אדיר. הבטן הרופפת והמתגעגעת לשובע המושלם של ההריון רוקדת לה מבלי שתרצי זאת, התפרים כואבים, הפטמות זולגות והעיניים דומעות. עם כל האושר וההתרגשות המלווים חיים חדשים…

צריך להבין: יולדת ובן זוגה, זקוקים למידע, תמיכה ומנוחה.

בחברות המסורתיות הבינו את חשיבות "משכב הלידה". את פסק הזמן הדרוש להינתק לזמן-מה מהחיים ואת חשיבות השהיה בתוך הקן. כאשר האוכל, הכביסה, הניקיון, הקניות והטלפונים- נעשים על ידי הקהילה המפרגנת, הדואגת להישרדות היולדת ותינוקה. כאשר כל מה שהזוג הנפגש לראשונה עם תינוקו חייב לעשות, הוא לקחת לו את הזמן ללמוד, להבין את השפה של התינוק, להכיר את הדבר שבדיוק -רב מרגיע , כאשר התינוק חש חרדה קיומית. זה זמו שהיציאה מן הבית היא לא לצורך עשייה, אלא לצורך רגיעה.( מקסימום לצפות בשקיעה הראשונה עם התינוק או ללכת להליכה מרגיעה על חוף הים).

לפי המחקר*, בסקלה שבין שמחה לדיכאון אחרי לידה, נמצאות רב הנשים בישראל מתישהו בשנה הראשונה שלאחר הלידה, ברצף שבין עצבות לדיכאון (80% "עצבות" לאחר לידה ועוד 4-15% ממש בדיכאון) וזה אומר משהו עלינו. זה אומר בעיני, משהו נורא. זה אומר שאנחנו לא יודעים לעשות קבלת פנים נאותה לאם החדשה. זה אומר שהרבה זוגות נפרדים או חושבים להיפרד בשנה הראשונה שאחרי הלידה, זה אומר שהתינוקות שלנו צונחים אל תוך מערכת שלא מבינה את הצרכים העמוקים והאמיתיים של בני אדם. ובמקביל, זה- הסוד השמור ביותר במדינה.

לאור המידע המדהים הזה, מה שעוד יותר מדהים הוא, שרב ההורים בכל זאת ואף על פי כן, לומדים בסופו של דבר, איך להרגיע את התינוקות שלהם. יש אפילו הורים טריים אחראים מספיק כדי להתייעץ ולבקש עזרה במקומות של קושי. יש הורים היודעים לקחת חופשת לידה ולבקש מבני המשפחה שיכינו אוכל ויעשו כביסה, ויש הורים נהדרים המבינים שכאשר ההישרדות של התינוק ששלהם על כף המאזניים, גם הם, ההורים, זקוקים לכך שידאגו להם ויביאו להם ויעזרו להם.

ובכן, שלוש עצות לי אליכם, ההורים הטריים:

1) תקדישו תשומת לב רבה למה שהתינוק/ת שלכם אומר/ת. אחרי הלידה, אל תצפו לתשובות בספרים אלא תקראו את התינוק/ת הספציפי/ת שלכם. הסיבה היא שככל שתלמדו מהר יותר את האופן בו תוכלו להרגיע אותו/ה ואת אשר משרה עליו/ה בטחון, כך תקטן עוצמת הבכי ועוצמת החרדה אצלו וכך יקטן ה-STRESS אצלכם.

2) כשירצו להביא לכם מתנות, במקום לקבל עוד איזו חליפה מושלמת לתינוק/ת (אשר ודאי י/תפלוט על זה), בקשו שיביאו לכם AWAY-TAKE , שיתנו לכם שירותי עוזרת פעם בשבועיים, שיזמינו לכם מסג`, מכיוון שאתם בודאי תלמדו להבין למה זקוק תינוקכם, אבל אף אחד לא ינחש למה זקוקים…אתם.

3) וליולדות המניקות: תתעקשו לפגוש יועצת הנקה. פעולת ההנקה אינה באה בטבעיות לרב הנשים כאשר מעולם לא צפינו באמותינו מניקות. ללמוד לעשות את זה "נכון" מהרגע הראשון, יחסוך כאב, פצעים ותיסכול.

אני מאחלת לכולכם שתתפתחו ותגדלו אל תוך הנעליים הגדולות של ההורות באהבה עצמית ובסלחנות על כל מה שלא יכלתם לדעת מראש. מברכת אתכם על החיים החדשים שיעשירו את עולמכם ואת עולמנו, דיאנה

דיאנה אידלמן היא מקימת "בראשית"- שרות תמיכה וייעוץ להורים חדשים, מחברת הספר "הכנה להורות- על המפגש עם הקטנים שהופכים אותנו לגדולים"- בהוצאת כתר. BA בייעוץ חינוכי ובוגרת לימודי תיאוריה בטיפול משפחתי וזוגי, ומדריכת הנקה 09-7482895