מדוע נשים מסוימות בוחרות ללדת לבד, בלידה ללא עזרה? כאשר אומרים 'לידה' האסוציאציה המיידית היא צירים כואבים, אשה נאנקת מכאבים. היא מבקשת אפידורל. איך אפשר אחרת? היא שוכבת בחוסר אונים. בעלה והיא מתרגלים נשימות להתמודד עם הכאבים. בית החולים המצוייד היטב עם כל הטכנולוגיה משרה הרגשת בטחון שצוות המומחים יעזרו וישגיחו שהכל ילך בשלום.

כאשר נולד התינוק במזל טוב, ברגע ששומעים את הבכי של התינוק, כל האווירה המתוחה משתחררת וכולם שמחים.

לפני שנים לא רבות נשים מתו בלידה. הטכנולוגיה המבורכת מצילה חיים רבים. כולם יודעים להעריך את זה.

ואז קמות כמה נשים ומחליטות ללדת בבית עם מיילדת. הבחירה שלהן נראת מוזרה, ואפילו מפחידה. למה ללדת בבית כאשר יש את כל הציוד הרפואי המציל חיים בבתי החולים? בסוף מתחילים להודות בזה שלידות בית הן פחות מסוכנות מלידות בית חולים. כאשר האשה בסביבה הטבעית שלה, היא רגועה יותר, ובמילא הלידה זורמת והולכת עם הרבה פחות סיבוכים מאשר בבית החולים. ואז כמה נשים נוספות מחליטות ללדת ל ב ד. הן לא רוצות בית חולים. הן לא רוצות רופאים, הן לא רוצות מיילדות, אפילו לא מיילדות בית. זה כבר נראה טירוף מוחלט חוסר אחריות ואנוכיות.

נלך עכשיו לעולם החי. האם מישהי ראתה חתולה בהיריון? הרבה כבר ראו חתולה בהיריון שהתכוננה ללדת.

איך חתולה שמתכוננת ללדת מתנהגת? היא מחפשת מקום שקט, נסתר מהעין. ערימת סמרטוטים בפינה חשוכה כמו מתחת לארון תהייה בדרך כלל המקום שהחתולה תבחר ללדת בו. עכשיו החתולה בצירים והיא מסתובבת פה ושם. מה יקרה אם מישהו ינסה לעקוב אחריה ולראות אותה יולדת? החתולה פשוט תפסיק את הלידה ותחכה שההפרעה תיפסק..

אם מישהו יחליט להתעקש ולהמשיך לעקוב אחרי החתולה, מה יקרה? החתולה עלולה אפילו למות. הלידה פשוט מסתבכת ונתקעת והחתולה לא מסוגלת ללדת. וזה נכון לגבי כל בעל-חיים. כל חיה בוחרת ללדת בזמן שבני המין שלה ישנים. חיות של יום ילדו בלילה, חיות של לילה ילדו ביום. למי שיש פרה או סוס יכול תמיד להעיד שרק ביום המחרת מצאו את הפרה עם העגל שנולד במשך הלילה. וגם כן לגבי הסוסה והסייח החדש. אם מישהו יעקוב אחריהם מה יקרה? נכון. הלידה תיתקע.

נחזור אלינו בני אדם. למה לכל הבעלי החיים הלידות הולכות כל כך בקלות, אבל אצלנו הלידות כל כך קשות וארוכות? זה לא רק בגלל האגן הצר והראש הגדול של הוולדות, או המעבר והסיבובים שהתינוק צריך לעבור. זה לא הסיבה. האגן שלנו נפתח ומתרחב לאפשר מעבר, ובראש התינוק עצמות הגולגולת לא עשויות מעצם אחת, כך שהכל יכול להכנס פנימה כדי לאפשר מעבר. ישנה סיבה אחת עיקרית: גם אנחנו בעצם סוג של בעלי חיים. אנחנו מניקים, האם יכולה לזהות את התינוק שלה על פי ריח בלבד, האם מגינה על התינוק שלה באגרסיביות ובחירוף נפש מה שנקרא בשפה רפואית: תסמונת הלביאה המגינה על גוריה.

לכל הבעלי חיים היונקים כולל הבני אדם יש מוח בסיסי, 'המוח הקטן' אבל לנו כבני אדם יש 'תוספת' משהו כמו מחשב מעודכן, שהוסיפו לו שבבים נוספים.

כאשר הלידה מתרחשת, המוח האנושי מפסיק לתפקד, והמוח הבסיסי לוקח פיקוד. הכל הולך באינסטינקטים ותת מודע. כמו שהמוח שלנו מפקד אוטומאטית על פעמות הלב, כך מפקד אותו מוח אוטומאטית על הלידה שלנו. הסימנים לכך הם שהאשה מפסיקה לדבר, היא נהיית מרוכזת בעצמה ולפעמים עוצמת את העיניים שלה. רוב הנשים יבחרו מעצמן בתנוחה מאונכת, עמידה, כריעה, עמידת שש וכדומה.

אבל לרוע המזל התרבות שלנו לא מניחה ללידות להתפתח מעצמן ללא הפרעה. מה שגורם לעיוות בלידות. ברגע שהאשה יוצאת מהבית היא יוצאת מהטריטוריה המוכרת. מגיעה לבית החולים (או במקרה שמיילדת מגיעה הביתה) המוח החייתי קולט: סכנה. אזור זר. פולשים.

כאשר בעל חיים בסכנה כגון ציידים או טורפים, הלידה מפסיקה כדי לאפשר לחיה לברוח למקום בטוח כדי ללדת.

אם החיה חשה פחד, הרחם מתרוקנת מהדם וזורם לרגליים, כדי לאפשר ריצה מהירה. התינוק נשאר סגור ובטוח ברחם עד להגעה למקום בטוח.

אם האשה עוברת הלחצות מהצוות, היא חשה בסכנה. והפחד פועל כאן אותו הדבר, הדם זורם לרגליים ואז הצירים מפסיקים. גופנו הפרימיטיבי מעולם לא למד לתפקד בלחצי עולם המודרני. היה אידיאלי שגופינו יגיב לרצון המודע - לידת בזק. אבל לרוע המזל זה לא עובד כך. זה עובד ההפך. התגובה של הצוות : לתת זירוז, שהלידה תתחיל להתקדם סוף כל סוף! ואז נהיה כאן מאבק. הגוף מנסה לעצור את הלידה בכל הכוח והצוות מנסים לגרום ללידה בכל הכוח. התינוק והאם עוברים טראומה.

המנגנון שעובד ביחסי מין עובד אותו הדבר בלידה. מה שגורם לגבר לזקפה, הוא שגורם לאשה להפתח ולאפשר לתינוק לעבור. אם גבר יהיה במעקב ובהגבלה של זמן שתוך זמן קצוב יהיה עליו לפתח זקפה, הוא לא יצליח בכלל. אם הוא ישכב בבית החולים וכל 5 דקות מישהו ירים את השמיכה כדי לראות אם יש לו כבר זקפה שום דבר לא יתקדם. בגלל זה לידות רבות לא מתקדמות בצורה תקינה.

כאשר האשה בוחרת ללדת לבד, המוח הבסיסי לוקח פיקוד. והלידה מתרחשת ספונטאנית. נשים רבות העידו על לידה ללא כאבים ועל תחושת אופוריה כמו מסמים. היו אפילו שחשו אורגזמה בלידה. כל 'סיבוך' כמו מצג עכוז מסתדר מעצמו. התינוק פשוט מחליק החוצה. האשה אינסטיקנטיבית בוחרת בתנוחה שהכי טובה בשבילה . במידה ויש סיבוך אמיתי שגופה לא יכול להתמודד עם זה, אינטואיטיבית היא חשה שמשהו לא בסדר. זה יכול להיות אפילו תחושת פחד ותחושת סכנה או כאבים בנוסף לצירים. כאן זה יהיה הזמן שהיא כן תלך לבית החולים לבקש עזרה.

ישנן עדויות שהאינדיאניות לא עברו צירים בלידה כלל. כאשר היו צריכות ללדת הן הלכו לצד מאחורי השיח או בכל מקום אחר פרטי וילדו. הן שמו את התינוק בבגדיהן וחזרו לעבוד כרגיל. כאן זאת הרמה ההכי גבוהה של לידה טבעית. שכמעט אי אפשר ליישם בעולם המערבי. הנשים האנידאניות היו תחת כיפת השמיים, אכלו תזונה טבעית מעולה, עבדו עבודה פיזית, לא 'תורבתו' בתרבות המערב שלידה זה דבר מסוכן ומפחיד.

לסיפור הלידה ללא תמיכה של שרה קאהן
לשני סיפורי הלידה של שרה
היתה או לא היתה - סיפור מאת גילה רונאל
שלחו אימייל לשרה