במפגשים שקיימתי עם זוגות לפני לידה, עלו פעמים רבות במהלךהשנים רגשות מעורבים אצל הגברים באשר לליווי דולה בלידה. הם מבינים שבת הזוג רוצה, לא תמיד מבינים למה. חוששים מהחשיפה והמעמד האינטימי ומכך שלא ישאר להם מקום. עבורם כתבתי מכתב אישי לבן הזוג המתלבט.

מכתב לבן הזוג המתלבט

מזל טוב והרבה ברכות.האשה שלך בהריון. אם קודם היו ספקות, חשש קל, פקפוק, הרי שעכשיו הכול מאחוריך. המשימה הוכתרה בהצלחה ואתה מרגיש שמחה, סיפוק וגאווה- ובצדק. מכאן והלאה אתה מעביר את הלפיד והיא ממשיכה במשימה.

אבל רגע, אם היית יודע שזה מה שיקרה לא בטוח... האישה הנחמדה שכה אהבת הופכת למשהו שאתה לא כל כך מכיר. עייפה, הכול מגעיל אותה, רגע מקסימה ואוהבת, רגע דרקון רושף אש.

ואתה סבלן, כי אמרו לך שככה זה הריון, ואתה מחובר לצד הנשי שלך אז אתה גם מכיל ותומך ולא כועס ולא מבקש תשומת לב, וככה אתם צולחים את הטרימסטר הראשון. והנה בא לציון גואל - הטרימסטר השני.

האמון שלך בבני אדם לאט לאט שב. ההריון מתקדם יפה, אשתך יפה וחיונית. אתם מבלים, מבקרים חברים, אבל לא לעולם חוסן.... הלידה מתקרבת ואשתך מזכירה מילה לא ברורה- דולה. ואתה מבין שהמשמעות של זה אומרת שעוד מישהי תהיה איתכם בחדר לידה וזאת לא תהיה אמא שלך....

אז תן לי לנסות להסביר לך.

ללדת זו משימה שכתובה בצופן הגנטי של כל אישה. וכמו שהמשך הזרע זה תפקיד שלך - ללדת זה התפקיד שלה. זה קוד פנימי, עמוק, לא בהכרח מודע, שיודע גם בלי ללמוד איך הדברים צריכים להיות. קוד שיודע שזה יכאב,שייקח זמן, קוד שיודע מה צריך לעשות עם הגוף ולמה- אם רק לא מטילים בו ספק, אם רק מניחים לו לעשות את מה שהוא יודע, אם רק לא מפחידים אותו או ממעיטים בערכו.

קוד שמדבר בשפה שלא לומדים בשום מקום אבל מכירים אותה. שאם רק יתנו לו את האמון, השקט והמרחב, יעשה בדיוק מה שצריך. בחיי היומיום לא נתקלים בו הרבה, לא מכירים אותו ובטח לא יודעים שאפשר לסמוך עליו- וכך מגיעים ללידה ולא ממש יודעים שהוא שם.

וזה מה שאני - הדולה- מנסה לעשות בלידה שלכם. להזכיר לאשתך את מה שהיא כבר יודעת מאז ומתמיד- לסמוך על הגוף שלה, על תהליך הלידה שלה, על התינוק שלה- לקחת מרחק מהסובבים אותה,ולא לדאוג לאף אחד [אפילו לא לך] . להיכנס לתוכה פנימה ולפתוח את בית המרקחת המדהים של הגוף שלה – שיש בו הורמון שמייצר צירים, והורמון שמרכך את צוואר הרחם, ומשככי כאבים וחמצן שירפה גידים ושרירים- ושכל אלה פועלים רק כאשר מפסיקים לדאוג ולחשוב.

וגם אם כואב מאד [וכואב] והיא תרצה לנוח עם משככי כאבים, זה יהיה כי היא יודעת ומרגישה שככה נכון לה ולא בגלל שמישהו אחר אמר או החליט, ולא בגלל איך שזה נראה- כי בלידה חייבים לאפשר לה להיות הכי אמיתית, הכי קרובה לעצמה, הכי אישה.

ואני- הדולה - שם לא כדי לקחת לך את המקום שלך, כי הוא שלך ולא של אף אחד אחר. אני שם כדי לתת לגיטימציה למה שהיא מרגישה. כדי לאפשר לה לבטוח בעצמה ובתהליך. כדי לרכך את המפגש שלה עם הכאב והקושי. לגעת, לעסות, ללחוש ולפעמים סתם להיות. ואחרי הלידה ללכת ולהשאיר לשניכם זיכרון של חוויה משמעותית וחזקה ששייכת לכם ולא לאיש מלבדכם.

באהבה רבה,

מהדולה שאולי תפגוש בלידה,

*אירית לנדאו - תומכת לידה ורפלקסולוגית
052-3794033