מיילדת או דולה? או בכלל מיילדולה? מה להביא בחשבון שמתלבטים

מאת: רותי קרני הורוביץ*

צילום: קרן לגזיאל

נשים רבות העומדות לפני לידה מתחבטות בשאלה 'דולה או מיילדת' – את מי כדאי לקחת ללידה? כדי להשיב על השאלה כדאי לקחת בחשבון שלמרות שנדמה ליולדת שהיא עומדת ללדת, הרי שבאירוע המתמשך בדר"כ והנקרא לידה, היא הולכת בעיקר להיות בצירים. מכאן, שכדאי לה להתמך על ידי מי שמתמחה בצירים, וזו דולה. אך זו כמובן תשובה חלקית מאד להתלבטות גדולה ומורכבת מאד.

אם אמשיך לרגע את קו המחשבה הקודם, הרי שלאחר שתטופלי לעילא על-ידי בדולה בצירי הפתיחה, הרי שב'פיניש', כלומר בצירי הלחץ, ובמיוחד לקראת הולדת התינוק, דולה טובה תשלוף עבורך את המיילדת הטובה ביותר מתוך המשמרת בבית היולדות. אז בקליפת אגוז, נדמה לי שזה העקרון הגס, הגדול שיש להציג כמעין 'הוראה מתקנת' גורפת כשדנים בדילמה הזו.

המיילדת עוסקת בעיקר בבדיקות ובמעקב על התקדמות היולדת לפי עקומת פרידמן, וביילוד, כלומר ברגעים בהם התינוק מגיע אל פתח הנרתיק והחוצה. הדולה תומכת בך במשך כל הזמן הלא קל של צירי הפתיחה, מהפשוטים יותר, דרך אלו המתגברים וצירי המעבר המטורפים. נשים רבות טענו שברגעים של צירי הלחץ, הצורך בתמיכה פחות ודווקא בזמן צירי הפתיחה הצורך בתמיכה ובנוכחות הוא הגדול ביותר.

כדאי גם להבין את הרקע השונה ממנו מגיעות הדולות והמיילדות אל חדר הלידה. הדולה תגיע על פי רוב מרקע טיפולי ברפואה משלימה. דולות רבות הן מטפלות ברייקי, שיאצו, הומיאופטיה או שיטות נוספות שעשו אינטגרציה בין התחומים הללו לבין הלידה בקורס דולות.

המיילדת לעומת זאת לפחות בישראל היא אחות שסיימה לימודים אקדמיים והתמחתה במיילדות. הרקע שלה רפואי יותר, והיא באה מתוך מערכת המנוהלת מדיקו-לגלית, כלומר ששיקוליה, בין השאר הם כאלו שמביאים את המיילדת להיות כלי עזר למערכת הרפואית לפחות כמו ליולדות. יוצאות מן הכלל הן מספר מיילדות אמריקאיות עפ"י רוב הפועלות בישראל ושמטעמי שפה, לימודים נוספים ועוד בחרו לוותר על הרישיון הישראלי ליילוד ו'הסתפקו' בתואר דולות.

אך גם בין המיילדות ישנן יוצאות מהכלל, כאלו שהגישה שלהן ממוקדת יולדת. מיילדות כאלו יעשו בטבעיות גמורה עבור היולדת את מה שהדולה היתה עושה – תדאג לרכך את החדר באמצעות תאורה ומוסיקה, עיסויים, המלצה ועזרה בתנוחות וב'שליפת שפנים מהכובע' כגון שימוש מתוזמן היטב במים, תמיכה רגשית, הרגעה, עידוד וכל זה בצד מעקב רפואי מלא. לאחר הלידה תדאג 'מיילדולה' כזו גם להשאיר אתכם לבד עם התינוק בחדר, אם זה מתאפשר כמובן, משום שבכל זאת, היא יודעת טוב יותר מדולה ומוסמכת לנהל את הנעשה בחדרים.

הבחירה בין מיילדת ודולה נעשית סבוכה עוד יותר כשמתבוננים בשיטת ה'פול' הנהוגה בתה"ש. היולדת הבוחרת בשירות מורשית לבחור בקבוצת המיילדות שבתוכה נמצאת המיילדת האחת או שתיים או יותר שהיא מעדיפה, אך בבואה ללדת, תיקרא למשמרת זו שבכוננות מתוך הרשימה, המונה שש מיילדות. בשיטה הזו 'מהמרת' היולדת על קבוצה שלמה, וממש לא מובטח לה שההיכרות המוקדמת עם המיילדת הרצויה, תבטיח שזו אכן תשתתף בלידה.

כשההריון או הלידה מוגדרים כבסיכון גבוה, לדוגמא לידה נרתיקית לאחר קיסרי, עולה הצורך בתמיכה בלידה ביתר שאת. זאת, משום שמלכתחילה הסיכוי לסיים את הלידה בצורה ספונטנית קטן יותר מאשר בסיכון נמוך. במקרה זה ישנה חשיבות רבה לנסיון הספציפי של תומכת הלידה, בין אם היא דולה ובין אם היא מיילדת בסוג הלידה בסיכון דומה. חשוב שמי שמלווה לידה יכיר ככל שניתן את תסריט הלידה הצפוי, עד כמה שניתן בכלל לצפות, ובכל זאת.

מי שהיא באוריינטציה 'רפואית' יותר, וסומכת מאד על שיקול הדעת של רופאים, תרגיש אולי יותר בטוחה בתמיכתה של מיילדת, שבכל זאת באה מתוך המערכת, בקיאה בהתנהלותה ומסוגלת להשרות בטחון רב ולמזער את אי הוודאות בעיניה של היולדת, בהתפתחויות הלידה. "מיילדת יודעת מה היא עושה מהבחינה הרפואית".

היעדר ההיכרות המוקדמת של היולדת עם צוות חדר הלידה, הנהוג בשיטה הישראלית, הוא אחד הגורמים העיקריים המדרבן נשים רבות לבחור באופציית הדולה, כפי שתיארה אותה אחת היולדות: "בליווי של הדולה יש משהו מאד אישי ואינטימי, אני אגיע ללידה כאשר אנחנו מכירות ברמה אישית מאד ולא כמו עם המיילדת שפגשתי פעם אחת לפני הלידה".

ההיכרות עם הדולה, כמו גם עם כלי העבודה האלטרנטיביים שלה, גורם לרבות מאיתנו לדעת למה לצפות בלידה, באופן חלקי לפחות. עצם ההיכרות עם כלי העבודה שיוצגו בצירים ומוכרים עוד מההריון, משרה רוגע ו'מכשירה את הלבבות' לקראת יישום כלים מעולם הרפואה האלטרנטיבית בלידה: "אצל הדולה שלי אני מקבלת טאו שיאצו פעם בשבוע, וזו ממש הכנה מעמיקה של הגוף לתהליך הלידה (אני יודעת שרוב הדולות גם מטפלות באיזשהי תרפיית מגע), כמו כן אני מקבלת תרגילים לאימון בבית (נשימה , קול, תנועה) - בקיצור המון תמיכה והכנה שמאד חסרו לי בסיבוב הראשון", סיפרה אותה יולדת.

ואכן, נשים רבות מגיעות למסקנה כי הן רוצות להיעזר בדולה או במיילדת רק לאחר לידה ראשונה טראומטית. אולי העומס הגדול של רגשות, התמודדות עם ההריון וחרדותיו, וההיצף הגדול של מידע, גורם לנשים להדחיק את האפשרויות הטראומטיות, מהן בדיוק אמורה להגן עליהן הדולה או המיילדת. לידה ראשונה נראית לרבות אירוע שהוא כל-כך גדול עליהן, עד כדי כך שהן פוחדות מלנקוט עמדה, לעשות מעשה, ואולי 'להיות מסומנות' כמיליטנטיות מדי, בחושבן שהתמימות והסטטיסטיקה הסבירה הן ההגנה הטובה ביותר שהן יכולות להצטייד בה לפני הלידה.

הבחירה בין מיילדת ודולה נעשית סבוכה עוד יותר כשמתבוננים בשיטת ה'פול' הנהוגה בתה"ש. היולדת הבוחרת בשירות מורשית לבחור בקבוצת המיילדות שבתוכה נמצאת המיילדת האחת או שתיים או יותר שהיא מעדיפה, אך בבואה ללדת, תיקרא למשמרת זו שבכוננות מתוך הרשימה, המונה שש מיילדות. בשיטה הזו 'מהמרת' היולדת על קבוצה שלמה, וממש לא מובטח לה שההיכרות המוקדמת עם המיילדת הרצויה, תבטיח שזו אכן תשתתף בלידה.

לסיום, גם אם את בוחרת בדולה, וגם אם את בוחרת במיילדת, קחי בחשבון שהלידה שלך תשודרג בדרך כלל גם מבחינת החדר. לידה מלווה מתרחשת ברוב בתיה"ח המאפשרים זאת בחדרים הטובים יותר של המחלקה. חדרים אלו נועדו למשוך 'יולדות טבעיות' לבתי-חולים אלו, והן המיילדת והן הדולה נשכרות בדרך כלל כדי לאפשר לידות באוריינטציה כזו. קחי בחשבון שנכון לכרגע מכניסה כל יולדת סכום של כ-8000 ₪ לביה"ח בו היא בוחרת ללדת, ואם היא מוכנה לשלם גם עבור השירותים הפרטיים, של דולה או מיילדת, שבחלקם ישולשלו במרבית המקרים למחלקה, הרי שיולדת כזו, המטילה גם ביצי זהב עבור המערכת, רצויה מאד.

רותי קרני הורוביץ היא מדריכה להכנה ללידה, ליוגה בהריון, ומחברת הספר והתקליטור 'אמנות הלידה'. כ"כ הקימה ומנהלת את אתר 'אמנות הלידה' המוביל בישראל מאז שנת 2000 בנושאים שמסביב ללידה, ממקימות תנועת 'נשים קוראות ללדת' למען חופש הבחירה בלידה בישראל.