כדי לענות לעצמי, אני נזכר בשתי הסיבות העיקריות שמביאות אותי בכל פעם לחדר הלידה: הראשונה – המהות של המקצוע שנקרא "דולה", אותו למדתי מדולות ותיקות ומנוסות, והשניה – המציאות של חדר הלידה, אותה למדתי שם.

הסיבה הראשונה נעוצה במה שלמדתי מהדולות בעצמן. על מהות המקצוע. מקצוע הדולה הוא אחד התפקידים הקהילתיים העתיקים ביותר בעולם. הוא היה קיים במספר גדול של תרבויות קדומות, אך נעלם בתרבויות מערביות עם התקדמות הזמנים ועם התפתחות הרפואה המודרנית ובתי החולים הציבוריים, לפני כמאתיים שנה. כיום, מקצוע התמיכה בלידה – דולה - זוכה לתחייה מחדש, מסיבות שונות לגמרי מאלה שבגללן הוא היה קיים אז, לפני מאתיים שנים ויותר.

בכל מקרה, פירוש המילה דולה ביוונית עתיקה הוא: משרתת. כן. משרתת לידה.

בימים ההם הייתה בכל כפר אישה מיילדת. בעת לידה, המיילדת הייתה שולחת לבית היולדת כמה נשים, דולות, משרתות לידה, כדי שיעזרו ליולדת להתמודד עם הצירים. משרתות הלידה – הדולות - היו תומכות באימא ע"י זה שהן נמצאות אתה בזמן הצירים, מספקות נוכחות רציפה, נותנות עידוד רגשי, משרות רוגע, מספקות תמיכה פיזית ובעצם, הן היו שם כדי להיענות לכל בקשותיה של היולדת בתהליך הארוך של הלידה. מכיוון שזה עיסוקן הקהילתי והן שירתו את רוב נשות הכפר, הן היו מאומנות היטב בהגשת תמיכה בלידה וידעו לתת העזרה הנכונה בזמן הנכון. אבל בעיקר, הן נכחו ותמכו ביולדת בצורה רציפה, לאורך כל הדרך ויצרו אצלה את ההרגשה שהיא לא לבד והיא בידיים מיומנות.

המציאות הזאת השתנתה מאוד מאז ועד היום. התמיכה המקצועית הרציפה ביולדת נעלמה מבתי החולים ולצערי ממקצוע המיילדות המודרנית. בלי לשפוט את המציאות של בתי החולים כיום, היא כזאת: בעיקריים שבהם, יש 7 עד 15 חדרי לידה בכל מחלקה. יש בהם 500-1300 לידות בחודש. המיילדות עובדות במשמרות ואחריות על הטיפול בשלושה חדרי לידה או יותר, בו-זמנית. המערכת שוחקת אותן עד דק. יש חוסר בתקנים (כמו בכל מקצועות הרפואה והסיעוד) ולכן הן עובדות הרבה משמרות בשבוע, לפעמים משמרות כפולות, כדי להגיע למשכורת עלובה בסוף החודש. ואני יודע שזה לא שהן לא היו רוצות להישאר עם היולדת, להנחות אותה ולהדריך אותה ללידה טובה ומעצימה. לא. המערכת פשוט לא מאפשרת להן.

שורה תחתונה, נוצר מצב שבו בני הזוג נמצאים רוב הזמן לבד, בחדר הלידה, ללא הנוכחות הרציפה של איש או אשת מקצוע שיוכלו לסייע בידם, לכוון אותם ולייעץ להם על האפשרויות העומדות בפניהם לצורך קידום הלידה. במקרה הטוב, כשחדר הלידה עמוס (תמיד), הבעל יצטרך לצאת למסדרון כדי לתפוס בשרוול את אחת המיילדות, שרצות מחדר לחדר, כדי לשאול אותה שאלה או להתחנן שתבוא לראות מה שלום זוגתו.

לא רק שאין נוכחות מקצועית רציפה בכל תהליך הלידה, אלא שגם לא מתקיים רצף טיפולי ביולדת עצמה. לאורך 15-20 שעות של שהות בחדר הלידה, היולדת תראה לפחות שתי משמרות מתחלפות. כמעט בטוח שהמיילדת שמטפלת בה בכניסתה, לא תהיה אותה המיילדת של שתטפל בה בלידה עצמה.

אז כנראה שדווקא בגלל שאני גבר, אין לי בעיה עם התפקיד - דולה, תומך לידה מקצועי, משרת לידה או איך שתרצו לקרוא לזה. אני פשוט מבין את המציאות של חדר הלידה, ראיתי אינספור נשים וזוגות כשהם לבד, מתוסכלים, מתוחים, עייפים ודואגים, שהיו שמחים לקבל כל עזרה או תמיכה או הצעה, גם מגבר. גם מחרגול.

אין לי ספק שיש מקום לתת להם נוכחות מקצועית רציפה בחדר הלידה, כחלק מהשרות שמקבלת כל יולדת. יש מקום לשרת את בני הזוג ושהדברים יקרו לטובתם בחדר הלידה.

הדולות אולי נעלמו כמקצוע קהילתי, אבל צריך להמציא אותו מחדש בתוך המערכת הרפואית. דחילק, יש רופאים שמסתובבים מחופשים לליצנים ומצחיקים ילדים כדי שיהיו יותר בריאים. לא מגיע לכל אישה יולדת תמיכה מקצועית בלידה? גם אם זה מגבר?

הסיבה השנייה לזה שאני מרשה לעצמי להיות דולה, נעוצה במה שאני רואה מה באמת קורה בחדר הלידה. בניגוד למיתוס שקיים אצל אנשים רבים שלידה זה אירוע אינטימי ופרטי, המציאות היא שהלידה מתקיימת בבית החולים, ובהכרח צריך לקבל את העובדה שיהיו נוכחים שם בעלי מקצוע שונים, בשלבים שונים של הלידה: אחות מיילדת, רופא גינקולוג, רופא מרדים, רופא ילדים, מתלמדי גינקולוגיה ומיילדות, דולות, מתנדבים/ות, כוח עזר ועוד.

ההחלטה ללדת בבית החולים כורכת בתוכה השלמה בכך שיהיה שם צוות מקצועי מלא שיטפל ביולדת, צוות שכולל גם גברים, בכל דרגות ההיררכיה. הרי אני לא הגבר הראשון ולא האחרון שם. מה הקשר בין מינו של איש צוות זה או אחר לבין תפקידו בחדר הלידה? הרי כולנו שם ממוקדי מטרה. מטרה של לידה טובה ובריאה ככל שניתן. תוצאה רפואית ורגשית טובה. זה מה שכולם רוצים, לא?

האמת היא שאני לא צריך לשכנע את המשוכנעים. ברוב הלידות בהן נכחתי, היולדת ובן זוגה הבינו את הערך שבליווי מקצועי בלידה. הרבה מבינים היום את הערך של התמיכה המקצועית בלידה, במיוחד מההיבט של הנוכחות הרציפה לאורך כל הלידה. אין ספק שזה מהווה יתרון לבני הזוג, שיש אתם כל הזמן אשת או איש צוות מקצועיים, שיודעים את הפרוטוקולים הרפואיים, שמכירים את התפקידים והדקויות של חדר הלידה, את השפה הייחודית שלו, שמכירים את הדרך שבה עובדים הדברים שם ושתמכו במספיק לידות כדי להבין את אחד הדברים החשובים בלידה: מצבה הרגשי של האם היולדת. גם של בן הזוג שלה. כולם מכירים בעובדה שהמצב הרגשי בחדר הלידה הוא לא פחות חשוב מהתנאים הרפואיים שבו ושכדי שאישה תרגיש שביעות רצון מהלידה שלה, צריך לה את כל הכלים כדי שהיא תרגיש שהיא שולטת, גם ברמות רגשיות, במה שקורה שם.

לשמש להם איש קשר מקצועי כדי להוריד את רמת המתח והדאגה שלהם ולהביא לתוצאה של לידה טובה יותר ומעצימה, זה נשמע לי כמו עבודה בשבילי.

אני יודע רק דבר אחד, שאחרי חוויית לידה טובה, לא מפריע לאף אחד זה שאני גבר. להפך, זה ממש נראה טבעי שאני חלק מזה. הם מבינים והם פשוט זוכרים את החוויה הטובה והולכים הביתה שבעי רצון מהטיפול בהם בבית החולים. זהו. אני דולה של בית חולים.

בשביל הספקנים והספקניות אני חייב לומר, שזה נכון שזה נראה מעט לא טבעי שבני זוג יכניסו גבר למקום כל-כך אינטימי כמו חדר לידה, שזה עולם של נשים בלבד (עוד מיתוס עתיק). מקום שיש בו עירום ואיברי רבייה נשיים חשופים. מקום שבו אישה מוצאת את עצמה עושה דברים שהיא לעולם לא חלמה עליהם לפני כן, עם הגוף שלה ועם איברי הרבייה שלה. אבל באמת חייבים להבין איפה עובר הגבול בין מין לבין מיניות.

זה נכון, חדר הלידה הוא המקדש של המיניות האנושית. לא של המין. מין שזה מה שעושים כדי להגיע לשם. אין לזה כל קשר אלי. זה שייך למקום אחר ולזמן אחר וזה חסר רלוונטיות בחדר הלידה. מי שהיה שם יודע.

האינטימיות האמיתית שקיימת בחדר הלידה שייכת יותר לזה שאני חולק עם אותם בני זוג חגיגה מאוד פרטית ואינטימית, שמביאה את הילדים שלהם לעולם. זה נכון, אני באמת חולק עם אנשים מעמד פרטי מאוד. אני אדם פרטי מאוד. אני נוצר בתוכי יותר מ- 150 חוויות אינטימיות של הולדת תינוקות, בכל מיני צורות. כל לידה באמת נראית אחרת. מידת המעורבות שלי בתמיכה נקבעת תמיד ע"י היולדת ובן זוגה וזה תמיד נראה אחרת. כל יולדת ביקשה ממני סוג תמיכה קצת שונה, שמתאים לה בדיוק. לפעמים זה אומר שאני נמצא במגע עם היולדת בכל ציר וציר ותומך בה פיזית במשך שעות ארוכות, ע"י תנועות, נענועים, לחיצות ועיסויים ולפעמים זה אומר שהיא רוצה רק שאדבר אתה דיבור מרגיע ואסביר לה מה קורה ומה יכול לקרות.

תמיד, אבל תמיד, אני מבקש רשות משני בני הזוג לפני שאני נוגע ביולדת או מבצע פעולה כלשהי בחדר הלידה. האינטימיות הגדולה שנוצרת בתוך חדר הלידה בנויה קודם כל על יסוד של כבוד למעמד ולאישה אשר חווה אותו.

אני משרת במקדש של המיניות האנושית והמכנה המשותף המאחד והמשמעותי ביותר בין יולדות ואבות לביני, בחדר הלידה, הוא ההורות.

למדור סיפורי הלידה עם תמיכה
שלחו אימייל לגרגי ביבליוביץ הדולה
הטלפונים של גרגי 052-4587189 09-8782402