ניוזלטר דולות - גיליון מס' 4

פגישת מבוא לקראת הקורס 'דמיון מודרך ו-NLP למטפלים בהריון ולידה' המיועד למיילדות, מדריכות הכנה ללידה, דולות ומטפלים, מבית היוצר של חגית ספנסר המוכרת לקוראי הניוזלטר ככותבת פינה בנושא, תתקיים ב שישי ה-18.8.06 ב-10:00 בבוקר במרכז של חגית 'בית אלה' שבכרכור. תכנית הקורס ותנאי הקבלה מפורטים באתר של חגית www.beitella.co.il. טלפון 052-8916931 מייל chagit@beitela.co.il.

השתלמות לדולות ולמקצועני הלידה בנושא תמיכה בלידות שקטות תתקיים ביום א' 17 בספטמבר בירושלים. ההשתלמות בנויה כסדנה חד-פעמית בת שש שעות ועוסקת בתכנים מקוריים ואופטימיים המקדמים ריפוי וגדילה מתוך ההנחה שלמרות שכאב ואבל אינם נמנעים, טראומה אינה הכרחית. הלימוד מרתק ומעמיק ומשלב סיפורים, מדיטציה, כתיבה, תרגילי ייעוץ ולימוד. הסדנה תתקיים בירושלים ב-17 בספטמבר, ובכל מקום אחר לפי דרישה. תנחה את הסדנה מרים מסלין, דולה ומטפלת אלטרנטיבית, פרטים נוספים באתר של מרים www.miriammaslin.com. הסדנה מוגבלת ל-10 משתתפים ומתקיימת בשפה האנגלית. מחיר הסדנה 150 ש"ח פרטים בטלפון 052-3244604, או בדוא"ל miriam@miriammaslin.com.

ראיונות קבלה לקורס דולות לאחר לידה שיתקיים אחרי החגים בדיאדה תל-אביב בהנחיית גילה רונאל, יחלו בתחילת ספטמבר. המעוניינות מוזמנות להתקשר עם גילה 03-5244484. המעוניינות להשתתף בקורס הדולות של לניאדו בספטמבר 2007 מוזמנות להגיש קורות חיים לגילה רונאל gilaronel@gmail.com .

ולפני שנפנה לכותבות, עדכון לרגל המצב. הדולה עדי יותם יוצאת במבצע 'דולה מתגייסת', במסגרתו היא מציעה את שירותיה כדולה להריוניות שבאו מן הצפון ללדת במרכז, ולהריוניות שבני זוגן גויסו בצו 8, במחיר סמלי של 500 שקל. ליצירת קשר: www.dulot.co.il/adiyotam adi.yotam@gmail.com טלפון 054-4954361. יישר כוח לעדי. 
ועוד יוזמה ברוכה ונרחבת של גילה רונאל הניבה רשימה של דולות שהסכימו להתנדב ללוות יולדות צפוניות, המתגוררות כרגיל באזור חיפה וצפונה ומוצאות עצמן לקראת לידה באזור המרכז ללא תשלום, או בהחזר דמי נסיעה בלבד. הרשימה מפורסמת בפורום דולות כאן http://www.dulot.co.il/forum/message.asp?qt=59

וכעת למאמרים.

הדולה שבפנים / טל כהן-כרמלי

 

בראשית דרכי כדולה, הרגשתי מאד חשובה ומרכזית בלידות אותן ליוויתי.  אני אפילו זוכרת לידות טובות שבסופן ממש טפחתי לעצמי על השכם... לפני כמה שנים ליוויתי יולדת מדהימה אשר במהלך הלידה ככל שהצירים התחזקו, ביקשה ממני שלא אגע בה ולא אדבר... רק אעמוד לצידה ואנשום! בקשה קצת מוזרה, כך חשבתי, מדולה שאמורה לתמוך ביולדת. בכל מקרה, עשיתי כבקשתה והרגשתי די חסרת תועלת (בעיקר חסרת אונים). רק אחרי שילדה והודתה לי כלכך על התמיכה -  נפל לי האסימון: זה כל מה שהיא היתה צריכה והיא גם ידעה לבקש זאת. התפקיד שלי היה פשוט להיות שם איתה ולהקשיב לה, זה הכל! במשך הזמן ועם הניסיון, למדתי שהקרדיטים היחידים שהגיעו ממש לי היו בשתי הלידות שלי עצמי, כשילדתי את בנותי המתוקות.

הלידות שאנחנו הדולות מלוות הן לא שלנו, כי אם של האשה היולדת, או גם של בן זוגה. אם לידה היתה טובה (ו"מהי לידה טובה" בעיני אפרט בהמשך) זה כמובן בזכות היולדת שעשתה עבודה טובה עם עצמה, שהשתמשה בכל הכלים שעמדו לרשותה והאמינה בגופה וביכולותיה. לדעתי תפקידה החשוב של הדולה הוא להחדיר ביולדת עוד לפני הלידה את האמון בגופה ובנפשה. אותו אמון שאבד, או נכון יותר לומר הוזנח ולא טופח במהלך חייה.

במשך השנים 'גדלה' היולדת לתוך מציאות שעמוסה בסיפורי לידה טראומטיים, אשר מזינים את נפשה במידע לפיו בלידה שלה היא תהיה חסרת אונים. חינוך מיני שטחי ולקוי שאינו מתייחס למורכבויות שבמחזורי המיניות של האישה (השינויים בשדיים בזמן המחזור, שינויי ההפרשות לאורך החודש ועוד), גורם לסוג של 'חירשות' מסוים כלפי גופה וחשדנות, שכן אם לא דיברו על שינויים אלו מעולם - היא מניחה שמשהו בגופה חריג וחלש ולא ניתן לסמוך עליו, בטח שלא בלידה. נוספת על אלו הגישה הרפואית הרומזת שלידה היא עניין מסוכן הדורש טיפול רפואי (לא במקרה לידות מתרחשות בבית-חולים, במקום בבית-יולדות)

אחרי כל זה, מובן שללדת לבד לא בא בחשבון.  איך תדע היולדת מה לעשות? איך לשכב, מתי ללחוץ..

המהפיכה האמיתית בתחום ההריון והלידה תתרחש רק בשילוב עם חינוך והסברה מגיל ינקות. ילדה שתגדל באווירה של הכרה עצמית והבנת העוצמה של גופה, תדע שהגוף שלה נועד להרות וללדת ותגדל להיות אשה שיודעת ללדת.  אני מאחלת לבנותי הקטנות שייזכו כבר בדורן להינות מהפירות של המהפיכה הזו. כדולה אני יכולה להסביר לאשה הרה את כל אלה,  אבל חוסר האמון הבסיסי הכל-כך מושרש נותן לפעמים אותותיו דווקא ברגעים הכי משמעותיים בחדר הלידה, כאשר האווירה הרפואית-מוניטורית מלחיצה מאד והביטחון העצמי מתערער. למקום הזה בדיוק נכנסת הדולה. כעת עליה להיות נוכחת, להזכיר ליולדת את מה שהיא למעשה כבר יודעת, ולהיות קשובה, אוהבת ותומכת.

 

לא פעם פגשתי נשים שמתכננות לבוא לביה"ח כדי שיילדו אותן ולא כדי שהן בעצמן ילדו;  שמעתי אפילו יולדת שהגיעה לביה"ח ואמרה שהיא רק מחכה שהדולה שלה תגיע ותגיד לה מה לעשות...
כאשר יולדת מצפה לקבל הנחיות מהדולה שלה,  אני מוצאת בזה פספוס של הדולה, כי הרי אישה שקבלה הכנה טובה  ויש בידיה את כל הכלים אינה צריכה הנחיות.  היא כבר יודעת מה נכון לה, היא יודעת מה היא רוצה,  ויותר מזה:  היא זאת שתדע להנחות את הדולה כיצד לשרת אותה. האשה יודעת ויכולה לעשות למען עצמה בלידה, אם היא מוקפת בתנאים המאפשרים לה להתבטא ולבקש את הכלים שיסייעו לה בכל רגע ורגע. רוב הכלים הללו פשוטים: שינוי תנוחה, שינויים בתנאי הסביבה (דלת סגורה, חושך וכו'), מגע, או פשוט להיות איתה, עם היולדת, ועליה רק לדעת לבקשם.

אסרטיביות, ביחוד כשמדובר בלידה שמתרחשת בביה"ח, היא הכרחית!  אני מתכוונת לאסרטיביות מהסוג שבא מתוך הכרה אמיתית של האשה את עצמה, כלומר לא המובן הכוחני של המלה. איני מתכוונת לכך שאישה בלידה תישא דגל מאבק כלוחמת פמיניסטית או אחרת. אני מדברת על כך שאישה תדע לבקש את הדבר שהיא באמת זקוקה לו בלידה, בזמן אמיתי. זה יכול להיות זמן לבד לעצמה, זה יכול להיות לקום מהמיטה ולהתנועע, זה יכול להיות עיסוי, וזה יכול להיות חיבוק אוהב של בן הזוג או כוס שתייה או כל דבר אחר קטן או גדול שהיא צריכה ורוצה שיהיה באותו הרגע. עצוב לי שהדבר היחיד שאישה יכולה להוציא לעיתים מפיה הוא קריאת 'תעזרו לי' לחלל האוויר, שלצוות הרפואי לא נותר אלא לפרש אותה כבקשה לשיכוך כאבים תרופתי.. 

דולה שמסוגלת להעניק ליולדת ולבן זוגה את המפתח לארגז הכלים ה'סודי' שלה עוד לפני ההגעה לביה"ח, כך שבזמן הלידה היולדת בעצמה תדע לשלוף את הכלי שיתאים לה בכל רגע ושלב, לדעתי מיצתה את עיקר עבודתה עם אותה אישה.

 

מדי פעם עולה השאלה האם הדולה היא מעין  מתווכת בין היולדת לבין צוות ביה"ח.  ובכן, כשאני משמשת דולה בחדר לידה, אני לא רואה עצמי כלוחמת זכויות היולדת. אני מאמינה שזה לא תפקידי לעמוד על זכויותיה ולחצוץ בינה לבין צוות ביה"ח, מכיוון שזה יוצר אווירה מתוחה שבוודאי לא תורמת להתקדמות הלידה; מה גם שזה שם אותנו הדולות במקום בעייתי ביחס לצוות ביה"ח. המסקנה שלי היא שמדובר בעבודת צוות כשלכולנו אינטרס משותף (לאפשר ליולדת ללדת... למרות הגישות השונות לפעמים) ולכן יש חשיבות עליונה לשיתוף פעולה ושמירה על אווירה שלווה בתוך חדר הלידה. 

עם זאת,  אני בהחלט מודעת לתפקידי כזאת שמלמדת את היולדת את זכויותיה, ואת העובדה שלא כל הנחיה או "עצה" מצד הצוות חייבת להתקבל כגזירה משמים. בעיני הדגש הוא על זכות הבחירה של היולדת בכל רגע נתון במהלך הלידה. לא מזמן ליוויתי זוג לקראת לידת בנם השני. הזוג הגיע עם מטען של זכרונות קשים מחווית הלידה של בנם הראשון.  במהלך פגישות ההכנה ללידה התמקדנו במיוחד בנושא זכות הבחירה שלה במהלך הלידה ועל אסרטיביות, שחסרה לה מאד בלידה הקודמת, וגם בחיים בכלל. כשהחלו הצירים הם התקשרו אלי ובשלב מסוים הגעתי לביתם. עברנו יחד בבית את כל השלב הלטנטי, וכשהגיעה ההחלטה לנסוע לביה"ח הם אמרו לי שמכאן הם כבר יכולים להמשיך בלעדי! 

היולדת ובן זוגה נסעו לביה"ח ואני חזרתי לביתי, ואחרי 5 שעות התבשרתי שנולד תינוק גדול (מעל 4 ק"ג), בריא, בלידה טבעית ונהדרת.  היולדת ספרה לי שעד שלב הלחיצות היא כלל לא עלתה על המיטה, רקדה (תנועות אגן) עם בעלה בכל ציר, בעוד שהוא עיסה ולחץ ותפקד נהדר כדולה. הוא סיפר שבלידה הזו הרגיש שותף פעיל ומועיל באופן משמעותי לעומת חוסר האונים שחש בלידה הראשונה. אמנם לא נכחתי בלידה, אבל הכלים שהענקתי להם סייעו להם לעבור חוויה שהם בעצמם הגדירו כנפלאה ומעצימה. אני חייבת להודות שמכל הלידות שליוויתי דווקא בזו הרגשתי את הסיפוק הגדול ביותר. 

 

אז מהי בעיני לידה טובה? כשיולדת מספרת שהיתה לה לידה טובה - זו היתה לידה טובה! בעיני- לידה טבעית, כמו גם לידה קיסרית או עם משככים למיניהם יכולה להיות נהדרת.  זה מאד תלוי באיך שהיולדת בעצמה חווה את החוויה. אני, למשל ילדתי פעמיים. שתי הלידות היו טבעיות, מהירות באופן לא רגיל, ללא חתכים ובלי הפרעות או התערבויות מצד הצוות. ובכל זאת, הראשונה, שהיתה מהירה במיוחד, היתה לי מאד קשה ועד היום אני זוכרת אותה ככזאת (אפילו טראומטית). לעומת השניה היתה חוויה מתקנת עבורי ואני בפירוש מגדירה אותה כלידה טובה. שתיהן התנהלו באופן דומה ובכל זאת החוויה האישית שלי היתה שונה.

יותר מזה, תמיד חשבתי שמנגנוני ההגנה שלנו הנשים עוזרים לנו לשכוח את כאבי הצירים כדי שנרצה ללדת שוב, ובכל זאת כשגיליתי שאני בהריון השני המשפט שיצא לי מהפה היה: "אני לא רוצה ללדת!!!". מזל שהלידה השניה "תיקנה" לי את הזיכרון.

 

בשורה התחתונה, לדעתי על הדולה להכין את היולדת עוד לפני הלידה, לחזק את הביטחון של האשה בעצמה ובגופה, ללמד אותה את שלבי הלידה ולתת לה כלים שיסיעו לה בכל אחד מהשלבים. יולדת שמגיעה לביה"ח כשהיא אסרטיבית, מלאת ביטחון וידע, סביר להניח שההערות מסביב יעברו לידה, לא יחלחלו לתוכה ולא יטרידו אותה. ואם בזמן השהייה בחדר הלידה היולדת בכל זאת מאבדת ביטחון בשל כל הגורמים הסביבתיים, הדולה נמצאת שם, בין השאר, כדי להזכיר לה את מה שהיא בעצם יודעת.

 

החוכמה, לדעתי, ואולי הקושי הגדול הוא לשים אותי (הדולה)  ואת האגו שלי בצד ולהיות לגמרי שם בשביל אישה אחרת. להקשיב לה ולסמוך עליה שהיא יודעת הכי טוב מה היא רוצה, כי בתוך כל אשה שוכנת הדולה הפרטית שלה.

  

הבהרה קטנה לסיום: בכל מקום שכתבתי "יולדת" או "אשה"  התכוונתי גם לבן הזוג (בהנחה שהוא רואה עצמו שותף לתהליך),  וכשכתבתי "דולה" בהקשר של חדר הלידה- התכוונתי למלווה כל שהוא- יכול להיות בן הזוג, או חברה טובה, או אמא וכו'

 

אל המסקנות האלה הגעתי הרבה בזכות הקשר המיוחד שנוצר ביני לבין המיילדת המדהימה ורד דלאל, אותה פגשתי לראשונה בחדר הלידה כשבאתי ללדת את בתי הקטנה. ורד היתה בשבילי מיילדולה אמיתית, ומאז ועד היום אנחנו בקשר מתמשך של למידה אין סופית.

 

טל כהן כרמלי היא דולה ומכינה ללידה 052-2577744 www.metaplim.co.il/tal.

דולות בלידת בית / רונית ספראי קופליס  

יותר ויותר נשים בוחרות היום ללדת בבית. הראיה והגילוי שלידת בית היא אופציה בטוחה, לנשים בריאות, הנושאות  הריון בריא ( הוכחת המדע ),  מאפשרת ליותר נשים לבחור באופציה מילדותית זו. רבות נאמר ועדיין יש לאמר לטובת לידת בית, השונה אלף אלפי הבדלות, מלידה בחדר לידה המאפשר לידה ב"אוירה ביתית". שם וודאי ובוודאי ישנו מקום לדולה, אך עדיין קיימים הפחדים של הרפואה המילדותית בת זמננו...

כמי שמיילדת משך 21 שנים, שמתוכן  12 שנים רק בלידות בבית,  נוכחתי לראות ולהרגיש את העזרה והסיוע הרב המגיעים מאדם שלישי הנוכח בלידה.

בעבר, כשהמודעות ללידות בית היתה נמוכה ודולות עדיין לא היו שם ומותג, נהוג היה להזמין חברה או מספר משתתפים נוסף ל'לסייע' בזמן הלידה. שנים רבות זימנתי מילדות, להיווכח שלידות בית הן אופציה בטוחה והן בעצם שימשו 'דולה' בלידות הללו.

אישית אני מאמינה, שכל מיילדת היא דולה. אולם עומסי העבודה, הרחיקו את המיילדות ממהותן זו ומהקשר הראשוני הנוצר עם היולדות עוד בהריון ומהאפשרות להעניק לאישה בחדר הלידה, טיפול אחת על אחת בזרימה מלאה לצרכי הגוף היולד. זה המצב לעצבוננו כיום.

 
זוג המגיע ללידת בית, בד"כ מעוניין שהחגיגה האלוהית הזו, תהיה אינטימית ככל האפשר. מלבד הזוגות שהחלו לאחרונה לאפשר לגוף היולד ללדת לבד, כשרק שני בני הזוג נוכחים, נזקקת עדיין האישה היולדת לסיוע בכל הקשור למעקב לידה, תמיכה וטיפול. בלידה ביתית תהיה המיילדת נוכחת במעקב ובניטור הלידה, תוך שימת לב מרבית לצורכי הגוף היולד והעובר הנולד. תפקיד המיילדת בלידה, הוא להחזיק את האנרגיה הבריאה והזורמת בחדר וכל משתתפי הלידה מרגישים, אף יודעים זאת, ועל פיה יישק דבר. אחריות הלידה היא על המיילדת כשכיום מילדות הבית עובדות ללא ביטוח, והרגישות

 לנושא גבוהה.

 לדולה בלידה ביתית, מקום מרכזי בסיוע למיילדת כפי שלא קיים בלידת בית חולים. הדולה, מצטרפת בתוך התנהלות זו, עם האיכויות המחבקות והאופטימיות ומאפשרת לנוכחים לחוש 'שונה', 'נעים', 'זורם' ... ועבודת הצוות שלה עם המיילדת יכול לקדם ולחזק את תוצאות הלידה החיובית. בלידת בית, עובדת הדולה בשיתוף פעולה רחב ועמוק עם המיילדת. לדוגמא : כשראש התינוק במצג עורף לאחור יתייעצו הדולה והמיילדת וכל אחת תתרום את המידע שיש בידה לסיבוב התינוק. בלידת בית המידע שיתקבל מהדולה, עשוי לשמש כפיתרון לעכבה מסוימת. בניגוד לחדרי הלידה, שם על הדולה לעבוד בד"כ "ללא נוכחות"..

ישנן מיילדות המעדיפות, כי לדולה אף יהיה ניסיון בהליך החייאת אם ילוד, כדי לתפקד כאשת צוות החייאה בעת הצורך חס ושלום...

 

תפקידי הדולה בלידה זורמת בבית

תמיכה פיסית ביולדת:

* לענות לצרכים פיסיים של האישה ובכך לאפשר לבן הזוג מנוחה או להחליף את בן הזוג שהתעייף מהעיסוי או שאינו קשוב לנושא זה

* לחבק ולהחזיק את האישה כשמתגלה הצורך

* לסייע לאישה לנוע ולהחליף תנוחות
* להגיש לה שתייה

* להשתמש בשמנים או צמחים עיסוי ובטיפולי מגע בגוף היולד. פעמים נחוצות לחיצות שיאצו או עיסוי רפלקסולוגיה. בלידת בית, מקובלות כל צורות הריפוי לפי הצורך המצב הנתון והעדפת האישה.  
* במקרה של העדפת אישה למגע נשי בלידה, לזמן מסוים או משך כל הלידה, משמשת הדולה עם המיילדת חליפות כמעסה,  או יחדיו בארבע ידיים.

* ליצור אוירה רגועה ובטוחה
* לאזן את האוירה אם בן הזוג עלול להילחץ ולהשפיע שפע לחץ על הסובבים ובעיקר על האישה היולדת, המחוברת אליו בקשר עמוק שלא בהכרח נראה לעיין או נשמע לאוזן. הדולה יכולה להרגיע את היולדת ואת האווירה בבית באמצעים הידועים לה: המשך עיסוי, שיחה או שימוש בצמחים...  ובכך לשפר את המצב או אפילו לפתרו. על הדולה, לאפשר מרחב זרימה לכל הנוכחים בבית ולאסוף את אנרגית בית הלידה, למצב של "רחם מחבקת" בעיתות שכאלה.

* להגיש סיוע פיסי בבית:

*  להכין את איזור הלידה, להביא עוד מגבות, כרית וכו'

*  למלא את הבריכה, כאשר ארבע ידיים כבר מעסות את הגוף היולד, או להיפך

*  להביא מתיק המיילדת ציוד נדרש כשידי המיילדת תפוסות

*  לפעמים להעסיק את הילדים הבוגרים 

*  לעזור בסידור החדר לאחר הלידה ועוד...

* מתן עצה – עיניים של אדם מקצועי נוסף, עשויות לסייע בראיית זווית נוספת

אני מאמינה שהידע שעל הדולה לרכוש הוא רב. הניסיון עולה על הלמידה הכיתתית ועל הלמידה התיאורטית. לידה ביתית מאפשרת את המרחב ה"רוחי", המרחב שהתרבות בת זמננו והרפואה הקונבנציונאלית, לא מאפשרת לו מקום, אך קובע רבות בהתקדמות הלידה.  יצירת מציאות היא איכות השייכת לאמונה / לרוח. מכל הלימודים כולם אני רואה את הצורך בלמידת רגישות קליטה והאמונה בחיובי כחשובה ביותר לסיוע לאישה היולדת.  אנחנו יכולות להשפיע שפע בריאות על התקדמות הלידה.

 כשתשלב הדולה את כל הידע הרב שבאמתחתה: הידע שרכשה על תהליכי הלידה הטבעיים, ידע ברפואה השלמה, ורגישות האמונה שלה בחיובי והבריא, תוכל להציע עצה בעת הצורך ובלידת בית תתקבל בהערכה מתוך מקום של כבוד.

 

לסיכום, בלידות בית, מקום הדולה הוא אך טבעי כעזרה וסיוע. בחדרי הלידה, הדולה היא סיוע הכרחי ליולדת אין מדובר בהפרעה לצוות המטפל. האפשרות להגברת הסיכוי ללידה טבעית גם בין כתלי חדרי הלידה, עולה עם ליווי הדולה.

בלידה ביתית, חיבור הדולה מסייע לכל. דולה איננה הכרחית בלידה ביתית כמו בחדר לידה אולם... לפני זמן, כאשר הבעתי את אי שביעות רצוני מהמילה "דולה",  ענתה לי אחת מהן, אישה חכמה וטובת לב, שאסתכל על כך כ- "דו", "לה", וכך אוכל להתחבר לשם.

אינני רואה זאת כך בלידה ביתית, משום אותו "דו" העומד לידה ומסייע וחווה את כל הלידה בנפשו . אני כן רואה את ה"דו" "לה" כהמשך למיילדת,  המגיעה אל הלידה ובאמתחתה אהבה ורצון להשתתף במסע הולדה זה, בכוונה מלאה ללידה זורמת ובריאה .

כך שה"דו" בבית, משמש עבור כל המשתתפים ומתחבר אל המיילדת בצמתים מסוימות לרווחת האישה היולדת תינוקה ובן זוגה.

 
רונית ספראי קופליס היא מיילדת, ומרכזת קורס דולות ב "גאיה מקום"

שוהדה דולה? / נועה בן שימול

 

 אני לא יודעת למה התכוון בוב מארלי כששר 
No woman no cry
האם זו בקשה או הצהרה על טבעו של עולם? לא מבינה בדיוק אבל בערך אני בטח יודעת. מי לא יודעת מהו הבכי שלה.

הבכי שלי ולא משנה מה הקדים לו, הוא תמיד מקפל בתוכו רבדים רבדים ישנים ותמיד אחריו אם נמצא לו מקום יש לי מבט כזה, כמו של ילדה.

 חיים מוזרים, הכל מתרופף כשיש מלחמה 100 ק"מ צפונה ו - 100  דרומה.

תל אביב מעגלת את כל פינותיה, צרה מלהכיל והיא הדבר הנכון עכשיו, יש פה ים של קניות ושפע של ים ושקט מופתי, יחסית. רק שהכל כאן עכשיו רק כמעט ממשי עבורי, וצריך למצוא לדברים איזה סוג מחודש של פרופורציה, בין הטיפות. התקבלתי לקורס.

חייכתי מאד. ורגע אחר כך, כשהאגו שלי כבר לא השתוקק, ההסטריה שלי קמה:

האם באמת? זה זמן לקבל החלטה! חד משמעית! להתחייב, להתמסר, לשלם וללמוד, ובסוף  גם להיות דולה. אמא!

גברת אחת מגונדרת נתנה לי מילים לקונפליקט: נשמע שדי בהתקבלות ושעכשיו שוהדה דולה ומי בכלל רוצה ללמוד תמקצוע המוזר הזה?

המקצוע החדש הזה, שכל אחד ששומע עליו שואל מליון שאלות, שאת רובן אני עוד לא יכולה להסביר?

המקצוע הנזיל הזה, שמצריך גמישות אינסופית, מכונית, צי בייביסיטרים פעיל וסביל ומאגרי שעות שינה בלתי מתכלים?

המקצוע העצמאי הזה שמלחיץ את האונה השמאלית של המח שלי במחשבות על שיווק והתעסקות עם כספים רחמנא לצלן.

כנראה שאני.

 בערב אחד מהורהר ביצעתי סוג של פלישה, התגנבות יחידים לעולמן של הדולות בהשקת האתר שנולד, חמושה בחמישים ק"ג של סקרנות וספק. ולא על שירים תינוקיים ורכים ששמעתי שם אספר לך יומני הקשוב, לא על פגישה מפתיעה עם דמויות וירטואליות רקומות עור וגידים אספר. וגם לא על אישה שהגיעה הרחק מהרי הדרום וסיפרה על הצד הבודד, האמיץ של יולדת אחת שילדה לבדה, נפרדת מהבלי העולם ואיתם מחבלי הלידה.

כי מיד אחרי המילים הגדולות באמת, על כוס מיץ וביס אבטיח עמדתי אחת ואיזה פטפוט נשי רחש מסביב ומשך את ליבי והזין את עיני. ראיתי את הבנות שעושות במלאכה, ולא היה קוד של לבוש או שפה ולא הרגשתי שייכת או לא, רק איזה דבר פשוט ומרוכז עמד שם בחדר, בועת הקשבה, כמו מים, כמו אישה ערומה, כמו שבת.

הנה עכשיו מלחמה וכל הדמעות נשטפות לאותו זרם אחד, וכל טיל הוא אגרוף, לכאן או לכאן, שום אישה בעולם שאי פעם הרגישה איזה דבר לא חסינה מפניו. בעורף, המקום הכי הכי רגיש אצלי הוא העורף, זה סוד שרק יומנים יכולים להחביא. בעורף ממתינות רק הנשים, רק עדינות, לתמוך מהעורף, זה בוודאי התפקיד.

שלום,

נועה.

שני קנקנים: משקאות קיץ מרעננים וקלים / עופרי זוטא

תרכיז לימונדה הומייד 

יחס של 1:1 בין מיץ לימון סחוט טרי לבין סוכר. מערבבים כמה דקות עד שהסוכר נמס. כן כן, אין צורך להרתיח. שומרים בקירור.

זה הבסיס.

שידרוגים: בקנקן מראש, שמים מקלות קינמון וג'ינג'ר טרי קצוץ, וכמובן נענע (אפשר רק מרכיב אחד, או את כולם יחדיו).
מוזגים מעט מים רותחים על מנת לקבל חליטה, מוסיפים את התרכיז, מעליו מים קרים וקרח, מערבבים ונהנים!

 

משקה תפוחים והיביסקוס

משקה מרענן, חמצמץ ומתוק במידה. ההכנה פשוטה, והתוצאה מפתיעה.
חומרים ל-7 כוסות:
4 שקיות תה היביסקוס וורד הבר (או חליטה של היביסקוס)
1/2 פחית רכז תפוחים צלול "סיידר"
מכינים חליטה מהתה: שמים 4 שקיות תה בכוס, ויוצקים מים רותחים. משהים למיצוי הטעמים כחצי שעה.
מוסיפים את רכז התפוחים ומערבבים. מוסיפים 1 ליטר מים קרים.
מערבבים, טועמים ומתקנים טעם: אם חמוץ מדי, מוסיפים מעט רכז תפוחים; אם מתוק מדי, מדללים בעוד מים ו/או חולטים עוד שקית של תה.
מעבירים למקרר ומגישים קר.
הצעת הגשה: מוסיפים פרוסת תפוח עץ מיובש או קוביות של תפוח עץ טרי. 

ולפני פרידה, כמובטח - טיפאנצ'ליין. הפעם, אני מזמינה אתכן לבקר באתר האפי-נו החדש שהעליתי www.epi-no.co.il. מה יש שם עבורך? אם תציצי בתפריט הימני תמצאו קישור למאמר המיועד למדריכות הכנה ללידה/דולות http://www.epi-no.co.il/dulas.asp. המאמר מציע מידע ולמעשה מערך שיעור שלם בנושא מניעת חתך. מדור ההורדות שבאתר גדוש ומלא בפוסטרים ובמחקרים מעניינים http://www.epi-no.co.il/downloads.asp. כמי שנפגשת עם יולדות לקראת לידה פעם אחת לפחות, או אפילו מספר פעמים אם את גם מכינה ללידה, בוודאי נתקלת בשאלות אודות האפי-נו, עיסוי פרינאום, ועוד. באמצעות עזרי הלימוד שבאתר תוכלי להציע פרזנטציה מרשימה בנושא, ולצייד את לקוחותיך במידע חשוב המוגש בצורה בהירה וידידותית.