יקרה,
לפניך גיליון מס' 9 של ניוזלטר דולות ואמנות הלידה. גיליון זה מציג שלושה טקסטים. הראשון, פרי עטה של הדולה אורנה דן, עוסק בנושא שהוא בבחינת 'חור שחור' עבור רבות מהדולות - ליווי יולדת בניתוח קיסרי.
השני, יצא תחת ידה של הדולה והשפית עופרי זוטא, (שעמה ניפגש כרגיל גם בקינוח הניוזלטר), ודן בסוגיית הדולה שעוד לא ילדה בעצמה.
השלישי, מאת הדולה והמדריכה להכנה ללידה ולהנקה קרן פרידמן גדסי נוגע באותם רגעים שמזכירים מדוע בחרה להיות דולה, והוא שיחתום את החלק העיוני של גיליון זה. מיד לאחר מכן יובאו ההודעות אודות פעילויות ינואר כולל צפי לפברואר, ולקינוח, כאמור, צמד מתכונים קלים ומעולים לחורף של עופרי זוטא.

ליווי יולדת בניתוח קיסרי / אורנה דן*

ליווי יולדת בניתוח קיסרי, דורש מהדולה לעשות מהפך מחשבתי כדי להפיק את המקסימום מהלידה הזאת, ולהפוך אותה לחוויית לידה עבור היולדת.

בפגישה הראשונה עם היולדת, נשאלה השאלה מה קורה אם מגיעים לניתוח, ואני השבתי: גם ניתוח הוא לידה, שראויה לתמיכה, ואני אעניק אותה ככל שיאפשר לי המצב.

ובכן, את מגיעה עם יולדת למצב שבכל השיחות המקדימות ובהכנה ללידה הוא מצוייר כאופציה הגרועה ביותר, ומאחורי כל מה שאת מלמדת, יש שאיפה של רק לא להגיע לניתוח.

והנה, את מגיעה איתה לניתוח, ובבת אחת, צריך להפוך את קו המחשבה. מכיוון שזו הלידה שלה, הניתוח כרגע הוא נתון, וצריך לעזור לה לחוש בניתוח חוויית לידה.

וזו היערכות לגמרי אחרת. את כדולה הגעת מוכנה עם כל הכלים שברשותך כדי לעזור ליולדת לעבור צירים, והנה כל זה מיותר. את מוצאת את עצמך לפעמים בהמתנה לניתוח שבזמן ההמתנה, אין צירים, ושום סבל של היולדת. זמן מת שכזה. לא כל דבר אפשר להגיד בשלב הזה, צריך לחוש את היולדת, אבל זה בהחלט זמן לכמה דיבורים אודות ניתוח.

קודם כל השלמה עם המצב, מתוך אמונה שזוהי הדרך הטובה ביותר עבור התינוק הספציפי הזה.

להעצים את היולדת, לומר לה "את הולכת ללדת כמו קיסרית" או כמו מלכה, ללא כאבים. לרמוז מעט על הימים שאחרי, ולהזכיר שאין דרך לקבל תינוק בחינם. יש כאלה שמשלמות את המחיר לפני הלידה בצירי לידה, ויש כאלה שיולדות ללא כאבים ופורעות את החוב אחרי הלידה.

בעצם את, כדולה נפגשת עכשיו עם כל מיני פרטים שתפסת אותם כשליליים, ולפעמים בא לך להגיד – הנה, בגלל זה עדיף ללדת טבעי ולא להגיע לניתוח, אך שוב, כמובן שזה לא לעניין עכשיו. זה הזמן להפוך את כל קו המחשבה, ולמצוא את כל ההסתכלות האופטימית הנדרשת.

החשוב ביותר הוא חוויית הלידה של היולדת.

זוהי הלידה שלה, הלידה היחידה שלה, וזו החוויה שהיא תזכור. וכמו כל לידה, אני מאמינה שלדולה יש חלק אדיר בהשפעה על חוויית הלידה והפיכתה לחוויה חיובית. אבל אם דולות מתלוננות לפעמים על כך שידיהן כבולות בחדר הלידה, בניתוח על אחת כמה וכמה, אך לא לחלוטין!

אם מתכוננים היטב – ויש להתכונן היטב לכך – נוכל להעניק ליולדת תחושה חיובית ושמחה באשר ללידה שלה.

הדברים שאני כותבת כאן מיועדים לדולה שתיכנס לחדר הניתוח, אך אם מחליטים שהבעל יכנס (ורצוי שהדולה תעודד אותו לכך, ותטע בו בטחון שהוא מסוגל לכך) תפקידה של הדולה להכין אותו לתפקידו כמלווה, שיפעל גם הוא להעצמת החווייה של שניהם.

קודם כל צריך לזכור שניתוח הוא ארוע קצרצר ביותר. הניתוח עצמו אורך דקות ספורות! הכל מאוד קצר, היולדת רואה את התינוק, או מרגישה אותו לדקות מועטות, ואז הוא מועבר במהירות לתינוקיה, שכן חדר ניתוח אינו מקום מתאים לשהיה עם התינוק, ובכלל חדר ניתוח הוא מקום שדברים מתרחשים בו מהר וענייני.

לכן צריך להיות מאוד מכווננים על הרגע הזה, מאוד מרוכזים, לא לתת לו לחלוף מעל לראש. היולדת לגמרי עירנית במהלך ניתוח רגיל (הרדמה ספינאלית), שלא כמו בתהליך של לידה שהכאבים מציפים את היולדת לאיזושהיא בועה.

בעוד שיולדת בלידה טבעית חווה לאורך מספר שעות את הצירים, ויחד עם התהליך הגופני, גם הראש נמצא שם, המחשבות, ההתכווננות לקראת התינוק גם אם לא עושים אותה במודע, מתרחשת לאט לאט. היא מרגישה שהיא בלידה, יודעת שהיא עוד מעט תראה את התינוק שלה, וכל זה קורה לאורך מספר שעות. אך הקיסרית לא מרגישה כלום לאורך כל אותן שעות. היא עירנית, אינה סובלת מכאבים, אם בני משפחה מלווים אותה, הם עשויים לדבר על דא ועל הא, והסחת הדעת הזאת עלולה להימשך גם בחדר הניתוח, שכן גם בשביל צוות חדר הניתוח זהו עוד יום עבודה שיגרתי. אבל בשביל היולדת זהו יום מאוד מיוחד. המטרה היא לא לתת לארוע לחלוף מעל לראש. בגלל התהליך הקצרצר, היא יכולה לחוש "מה, זהו?" פתאום זה נגמר, פתאום יש תינוק, פתאום התינוק כבר לא כאן, והיא מוצאת את עצמה בחדר התאוששות, שבו שוכבים אנשים אחרי ניתוחים שונים, לאו דווקא קיסריים, וזה לא מקום נחמד במיוחד.

יש מספר בקשות שכדאי לבקש מהצוות הרפואי, ואולי הזמן המתאים לכך הוא הזמן שבו מכינים אותה לניתוח. אמנם בזמן הזה, המלווה לא נמצאת איתה, ולכן זה יהיה תפקיד היולדת, אולי יש מקום ל"תכנית לידה" לחדר הניתוח. איזה דף שבו כתובות מספר משאלות לצוות חדר הניתוח. הצוות הוא די גדול, כך שייתכן שאחת האחיות שם תהיה הכתובת המתאימה, שתיקח את הדברים לתשומת ליבה.

אציין שצוות חדר הניתוח בהר הצופים היה מקסים ולבבי.

דוגמא ל"דף בקשות":

1. זוהי הלידה היחידה שלי. אודה לכם אם תספרו לי מה אתם עושים בשלבים השונים של הניתוח. אני רוצה לדעת מה קורה בגופי.

2. אני מעוניינת לגעת בתינוק/ת שלי ולהיקשר אליה לפני שמפרידים בינינו. אם אפשר, שהידיים שלי יהיו משוחררות כדי לחבק אותו/ה אחרי הלידה.

3. לפני התפירה אבקש לנקות את הרחם היטב, כדי להקטין את הדימומים אחרי הלידה.

מרגע שהדולה רשאית להיכנס ועד שהתינוק ייצא לאור, יעברו מספר דקות. בדקות האלה, הדולה תעשה הכל כדי להמחיש ליולדת שהיא יולדת ברגעים אלו.

המנותחת, למרות ההרדמה מרגישה משהו עמום, כאילו "חופרים לה בבטן" או "מחטטים לה בבטן". זוהי הרגשה מאוד מבאסת, תחושה של היות חפץ, נטולת בעלות על גופך, אם לא תחושות חזקות ומבעיתות מכך.

לכן אני בהחלט רואה את תפקיד הדולה ברגעים אלו בהסחת הדעת של היולדת מאותה תחושה, לכיוון דיבורים על התינוק/ת שעוד מעט נראה. אפשר פשוט לחזור על המשפט "את יולדת עכשיו" שוב ושוב בוואריאציות שונות. להסתכל על התאריך והשעה, ולהגיד לה אותם, הנה, זה תאריך הלידה שלך וכו'.

אפשר גם לומר לה שעוד מעט היא ממש תרגיש איך התינוק יוצא. כמובן שכל מי שעברה לידה טבעית יודעת שזה שונה, אבל עדיין יש מהמשותף, ובעיקר שזהו הרגע המרגש ביותר בתהליך הלידה.

אני פשוט ישבתי ליד היולדת שלי, קרוב לראשה, זה המקום שהצוות מכין עבור המלווה, על כסא, מאחורי פרגוד שמסתיר את כל תהליך הניתוח, הן מהיולדת, והן מהמלווה. וכל הזמן דיברתי על הלידה שלה. חשוב גם לקרוא לזה לידה ולא ניתוח. אני ראיתי איך פניה משתנות מהפרצוף המבואס שאמר לי "אני מרגישה שמחטטים לי בבטן" לכדי הבעה נרגשת ומפוייסת אחרי שאמרתי לה "את יולדת עכשיו", והיא המשיכה "אז זאת לידה, נכון?"

ואז, היא אמרה שהיא מרגישה שהם לוחצים לה מתחת לחזה, אמרתי לה שכנראה מורידים את הראש של התינוקת כדי לקדם אותה לכיוון פתח היציאה. והנה, היא אומרת שהיא מרגישה שמוציאים ממנה משהו ואמרתי לה: "את יולדת, את יולדת! התינוקת שלך יוצאת עכשיו מהגוף שלך" אלה היו דקות משמעותיות מאוד בעיצוב תפיסתה את חוויית הלידה. יש דמיון בתחושה הזו כשהתינוק יוצא ופתאום יש הקלה משמעותית בלחץ שהיה על הבטן, לבין תחושת ההקלה בלידה טבעית כשהתינוק יוצא דרך הנרתיק. והנה מראים לה את התינוקת לשבריר שניה. היא כל כך מתרגשת ובוכה, המשקפיים שלה מתמלאים אדים ודמעות, אנחנו שואלים אם היא תוכל לגעת בה, ואומרים לנו שעוד מעט רופאת הילדים תביא אותה שוב. והנה היא מגיעה. מ' מאוד מתרגשת ובוכה, אני יודעת שהרגעים קצרים וחייבים לנצל אותם, האחות שאוחזת את התינוקת מצמידה אותה לפני היולדת, ואני אומרת לה: את יכולה לנשק אותה. זה היה כמעט כמו בכוח להצמיד אותן כי תיכף הן יורחקו לזמן רב. אך הרגעים הספורים האלה הופכים להיות ארוכים ומשמעותיים, אנחנו מדברים שוב ושוב על איך שהיא נראית, על צבע העור, על השיער, על הפנים שלה, על הגודל שלה. אל תהססו לחזור שוב ושוב על אותם משפטים. כמה שהיא יפה, חלקה, ורודה וכו'. התינוקת העירומה והרגועה נלקחת להיעטף בשלל סדינים, ויוצאת מחוץ לחדר הניתוח, אל האב שייתן תיכף את הקטע המדהים של החיים שלו. האב והסבתא מלווים את התינוקת לתינוקיה, אני מחליפה עוד כמה מלים עם היולדת, מוודאת שהיא מאושרת ומרגישה את גודל הרגע, ואז מבקשים ממני לצאת. אני מחכה לה ליד חדר ההתאוששות.

בתיק שלי יש דף שהדפסתי עבורה עם כל ההנחיות והטיפים לגבי מה שמצפה לה בשעות הקרובות, טיפול בתפרים, קימה ושכיבה, והתמודדות עם הקשיים של אחר הניתוח.

ובזמן הזה, תקשיבו טוב, ואל תגחכו עכשיו, כי אתם תאכלו את הכובע שלכם אחר כך.

האב, זוכר שהמלצתי להיצמד לתינוקת לאורך כל הדרך, הטיפולים, הזריקות והשקילות, והוא אכן עושה זאת, אבל בדרכו הספורטיבית, מצלמת הוידאו לא מפסיקה לעבוד. הוא מצלם אותה מרגע שראה אותה לראשונה ביציאה מהניתוח, במעלית, בתינוקיה, בשקילה, מדידת חום, בהחתלה, ככה קליפ ארוך של 10 דקות.

ואני בפתח חדר ההתאוששות, רואה את היולדת שלי מגיעה לשם, מחכה לאישור להיכנס (בהר הצופים הרבה יותר משוחרר ומאוורר מאשר שערי צדק מהבחינה הזאת. לתשומת לבכן). אנחנו משחזרות שוב את חוויית הלידה. מנחשות מה המשקל שלה (אין עלי בדברים האלה, אמרתי 3 קילו וקצת, וצדקתי: 3090) אני מספרת לה קצת על הצינורות שהיא מחוברת אליהן, ואיך יהיה ההמשך. על האופטלגין שצריך לקחת מיד ברגע שהשפעת ההרדמה תפוג, ולהקפיד לבקש את המנה הבאה מיד כשעברו 3.5 שעות מהקודמת. כדי לא להגיע למצב שהכאב כבר התחיל ואז זה מעגל שקשה מאוד לשבור אותו. בעצם על רוב הדברים שכתובים בדף שתכננתי לתת לה בחדר ההתאוששות (התיק שלי לא איתי, פרט שלא חשבתי עליו. נתתי אותו לסבתא, אבל הוא עלה איתה לתינוקיה, ולכן לא חיכה לי כאן)

הזמן עובר מהר בלי שמרגישים, והנה האב הנרגש והמאושר בפתח חדר ההתאוששות. הוא מגיע, ואחרי נשיקות נרגשות, מראה לה את הקליפ שהוא צילם. קליפ ארוך, עם צילומי תקריב של הפנים היפות והעיניים הפקוחות והעירניות של התינוקת בשלב המיוחד הזה. ופתאום היולדת, במקום לשכב בודדה בחדר ההתאוששות ולחשוב על מה קורה לתינוקת שלה (או גרוע מכך, לא לשים לב שהיא קיימת) רואה בלייב כמעט, את כל מה שהתרחש בזמן שהיא היתה כאן. זה היה פשוט מקסים ומדהים. הצפיה בקליפ חיברה אותה לתינוקת, נתנה לה את הזמן להתבונן בה בנחת, זמן התבוננות שניתן בשפע בדרך כלל אצל יולדת בלידה רגילה, והיא יכלה גם להתבונן ולעכל את מראה של התינוקת שלה, וגם לדעת מה עשו לה בזמן הזה. גם כאן אני משתיקה את הקול הפנימי שאומר לי: עכשיו התינוקת היתה אמורה לינוק וכו', ומוצאת את הטוב בכך שהמשפחה מלווה אותה, לאורך כל הקליפ יש יד נשית שמלטפת את פניה של התינוקת שוב ושוב, היד של הסבתא. כך שהתינוקת גם זכתה למגע ולא רק ל"בוק" צילומים של דוגמנית או שחקנית.

הדגשתי בפני האבא כמה שזה משמעותי הדבר הזה שהוא הביא איתו. ולמרות שלרוב אני מרחמת על אנשים שעסוקים מידי בתיעוד במקום בלחוות את הרגע, במקרה הזה זה היה כל כך במקום, וכל כך נחוץ עבור היולדת, פשוט חיבור שלה עם התינוקת שקשה מאוד היה ליצור אותו בדרך אחרת בשעות האלה.

מבלי משים אנחנו כבר שעה וחצי אחרי הלידה, סבים וסבתות באים לחדר ההתואששות, כל פעם שניים ליד היולדת, ואני כבר מיותרת.

תחושת התיסכול שהיתה לי בשעות ההמתנה והטירטור, שנבעה בעיקר מאי הוודאות מה תפקידי שם, או תחושת אי הנחיצות, התחלפה ברגש וודאי של היותי האדם הנכון במקום הנכון, וזה היה האושר הגדול שלי.

*אורנה דן היא תומכת הריון ולידה, זוגיות ומשפחה, המקיימת מפגשי העשרה מקצועיים לדולות ולמכינות ללידה. מכינה ללידה, הורות וזוגיות. למאמר אונליין באתר של אורנה דן.

הדולה שלא ילדה בעצמה / עופרי זוטא

את דולה, ועוד לא ילדת בעצמך?
שואלים, תוהים ולפעמים מרימים גבה. בעיקר לא מבינים. מה לי ולזה, אני שעוד לא ילדתי.

עוד לא ילדתי תינוק, אבל כמי שמחובר לתהליכי חיים ויצירה, אפשר לומר שיצרתי וילדתי כמה דברים בחיי.

אז מה בין דולה שטרם ילדה (אולי אף תחשב כדף נקי) לבין זו שילדה?

של מי הלידה הזו?
תומכת הריון ולידה (ואף אחרי הלידה) היא דמות טיפולית, תומכת, מעניקה, נותנת, מקשיבה ופשוט נמצאת.

אני מאמינה שאת החוויות הפרטיות שלנו, עלינו לשים בצד. לידה אחת שונה מאחרת. אין אנו עוסקים בהשוואות. כל לידה היא מסע בפני עצמו. מסע יחיד ומיוחד, שאין שני לו. על כך גם יעידו יולדות, ויספרו חוויות שונות מכל לידה, ואף מגידול כל ילד.

אין ספק שבכל לידה אני לומדת דברים חדשים, רבדים, הבנות, נתינה וגם קבלה. אך עם זאת ואף על פי שארגז הכלים שלי משתנה מיום ליום, מפגישות, שיחות וליווי בהריון ובלידה, כשאני נמצאת שם עם בני הזוג בחדר הלידה, אני שם קודם כל נוכחת, עם זוג ידיים ולב רחב ואוהב, אוזניים קשובות ועיניים רואות.

חלק מהחוויות שחוויתי אינן רלוונטיות כלל. אין להן מקום. ובמקביל - לחלק מהידע שצברתי יש מקום באותה הלידה הספציפית.

הלידה הזו אינה שלי. התינוק שנולד אינו שלי, הבחירות באותו הרגע המיוחד הן של היולדת. אותו גוף שמחזיק, מזין ושומר על ההריון, ואותו אחד שיילד אותו.

לידה היא לידה היא לידה.
האם אשה שילדה בניתוח קיסרי, או שעברה לידה (שעבורה הייתה) טראומתית יכולה להיות דולה? האם אישה שילדה בבית יכולה להיות דולה בבית חולים?

לדעתי, כן.

כאן, שוב אני מתחברת לשאלה הראשונה: "של מי הלידה הזו". כמי שמתבוננת וחוקרת את השאלה הזו מהצד אני תוהה: אולי אותה דולה-יולדת תנסה לרפא את פצעיה (אם היו), לדחוף לתיקון מסוים, או אולי תביא את פחדיה מניסיון הלידה שלה עצמה (אם היו כמובן).

ולכן, לפי תפיסתי והבנתי אין שום קשר ישיר בין היות הדולה מי שכבר ילדה, איזו לידה היא עברה, או שמא היא בכלל עוד לא ילדה.

עלינו כדולות - מטפלות, לשים במרכז את היולדת ואת חוויית הלידה שלה. את החוויות האישיות יש להשאיר בצד לעת עתה.

לידה חד-פעמית
את הלידה הזו אף אחת לא ילדה. אף אחת לא ליוותה, התינוק הזה, יוולד פעם אחת.

נסתרות הן דרכי החיים, ומי שבחר ללוות ולהיות במעגל הקסום של ההריון, הלידה ולאחריה, יודע שאנחנו לא יכולים לצפות איזו מן לידה זו תהיה. מה יהיה אורכה, האם המים ירדו או לא, האם הלידה תהייה חוויה מעצימה עבור האישה או אולי דווקא חוויה לא קלה.

אז מה חשוב כשבוחרים דולה, והאם הייתם בוחרים לכם דולה שטרם ילדה?

לכל אחת ואחד חשוב משהו אחר.

לכו עם ליבכם.

כימיה, הבנה והקשבה הם דברים הכרחיים בבחירת הדמות המטפלת, כמו גם מקצועיות.

הדגש הוא על התאמה. התאמה אישית, בין בני הזוג למלווה שבחרו.

שיהיה בהצלחה.

*עופרי זוטא היא מלווה ותומכת בהריון, בלידה ולאחר לידה, דולה ושפית. למאמר אונליין באתר של עופרי.

רגעים שמזכירים לי למה בחרתי להיות דולה... / קרן פרידמן גדסי

נרדמתי מוקדם בעייפות מבורכת, והתעוררתי מעט אחרי חצות, עם חוסר מנוחה של הגוף, המנסה לשקוט אך אינו מצליח. למרות הקור, בגלל הרעד שלא פסק, יצאתי מהמיטה, עם צורך עז לאכול משהו. משהו של אדמה. לחם. רועדת, והלחם כמו מנסה לחבר חלקים שנפרדו. להזין באדמה. להרגיע.

כבר יומיים מנסה להחזיר לעצמי נשימה מהלידה האחרונה. היא הייתה ארוכה ועמוסה כל-כך, ומפאת העייפות הרבה עוד לא הבאתי עצמי לעצמי לעבד את כל ההתרחשות. עסוקה הייתי בלחזור אל הבית והילדים. להיות. אך התחושות כמו צועקות להתבטא, מתוך הלסת הנחשקת ודמדומי הראש הכואבים... והגרון, צורב בפנים.

היא פחדה ללדת. פחדה להיפתח. אינה יכולה לדמיין עצמה יולדת, כך אמרה. אפילו עיסוי לפתח הנרתיק הרגיש מוזר ולא שייך. פחדה מהכל.

לפני הלידה סיפרה שמפחדת שלא תצליח ללדת. ומפחדת שיהיה שוב קיסרי. מפחדת שאולי תסכן את העובר, ושלא תדע מתי לנסוע לבי"ח. מפחדת שבעלה לא יהיה בבית כשיתחילו צירים, ומפחדת איך תסתדר לאחר הלידה, עם שניים. מפחדת.

לחדר לידה , הגיעה בגלל הפחד, לא בגלל הצירים. כמעט 24 שעות, צירים שהלכו וגברו, ושלושה סנטימטרים מתערבלים במתח ובכי ועייפות. רופא ואח"כ גם מיילדת, שמחים לבשר לה "שממש עכשיו זה זמן מצוין לקבל משכך-כאבים, ואין שום צורך לדחות. אלא אם היא, כמובן, רוצה להמשיך ככה לסבול...." אך היא עדיין ממשיכה בדרכה, מנסה בכל כוחה להמשיך. "אין שום סכנה שהתרופה תשנה את מהלך הלידה, לא, אין לך ממה לפחד" כך חזרו והבטיחו.

ואני חורקת שיניים, אוחזת את לסתותיי צמודות חזק ובא לי לצעוק איך אתם מעזים? בנקודה רבת משמעות שכזו האם לא חשבתם על משקל המילים בהם אתם משתמשים ? האם אינכם יודעים כמה כוח והשפעה יש לאמירותיכם על חיים חדשים שבאים לעולם? על אמהות המפלסות דרכן לעולם לא מוכר? איך אינכם מגייסים כל שריר ופיסת מידע להעניק כוח לאישה שמולכם, ובטחון בדרכה האמיצה.... האם עינכם אינן רואות, האם אוזניכם אינן שומעות את האישה הכורעת בתפילה לשמיים, את זעקות תחינתה לרחמים ואחר-כך - את עיניה הבורקות למראה פני תינוקה הנולד, את בכייה החרישי המתמזג עם בכיו הראשון. האם לא ראיתם איך זו אשר נגעה בפחד היא זו היודעת כי תפילתה נענתה, יודעת היא כעת, שבאשר תהיה , תמצא דרכה. האם לא שמעתם את כוחה של זו אשר מתוך אוקיינוס החולשה, מצאה עמוק בתוככי נפשה, כוחות ללדת את ילדה?

ואיך , אלוהים אדירים, מוותרים הנכם על הזדמנות לחזק אישה בכוחה, ללדת את עצמה.

ואולי הפחד טמון בעצם, אצלכם. מעוור את עינכם. אוטם אוזניכם.

הזדמנות נדירה מאפשרת הלידה לאישה - לגלות את עצמה. לגלות בעצמה , את מרחבי נשמתה, את קשת כוחות-הנפש שבה, את ידע הגוף הטמון בתוכה. רק הפחד יודע אומץ מה הוא. רק הייאוש מכיר את התקווה. רק חוסר- האונים במלוא עוצמתו יביא לשחרור, רק מתוך החולשה היא תגלה את כוחה.

עכשיו כבר לא כואב.

אל גופה זורם נוזל ה"לא מרגישה".

ומעיניה הדמעות זורמות "רציתי לצאת מהגוף" היא מספרת "זה היה כל-כך חזק ומפחיד שפשוט רק רציתי לצאת מעצמי, לצאת מתוך הגוף" היא בוכה את זיכרון הכאב.

בלידה, אני מזכירה לעצמי, כמלווה, עלי להיות מכוונת להשתדלות להיות שם, במלואי. להביא עצמי בממד הכי גבוה שיש. להיות נוכחת ככלי, כצינור הבא לשרת משהו גבוה.

להיות שם מבלי לאיים. מבלי שהנוכחות שלי תהיה משהו שצריך לרצות, שמייצג דרך שצריך לעמוד בה. להיות שם במלואי - אך לא לתפוס מקום של אף אחד אחר.

כל-כך הרבה דמויות וכוחות משתתפים בלידה. זקוקה אני לתבונה לתמרן בין הדמויות הנוכחות ואלו שאינן נוכחות פיזית אך קיומן מורגש. נדרשת הבנת הכוחות הפועלים – גם אם נסתרים מהעין. ישנה הנוכחות של בן הזוג, של אם היולדת, של גיסתה שעושה הכל טבעי, ושל חברותיה שהטילו ספק בדרכה. המיילדת שם, וזקוקה להרגיש את מקומה וחשיבותה, וגם הרופא הנחמד שמתאר את כל אפשרויות ההתערבות בלידה כחביבות וטבעיות..

עוד נוכחים גם זיכרון הניתוח הקודם – שברגעים הקשים מאד קוסם...

נוכח גם הפחד ללדת. והפחד להיחשף במערומיה, בהפרשותיה.

במערבולת העוצמות, ועם מילים מרגיעות של מיילדת עם נשמת מלאך, הגיח לאוויר העולם ראש קרח ואיתו גוף שמנמן של נשמה חדשה שבחרה את מקומה ואולי אפילו את לידתה.

ואיתו נולד מקום חדש בגוף האישה, בנשמתה.

כבר שבועיים אחרי, ואני באה לביקור.

שעתיים ביחד, מגיעות לאט-לאט לשוחח על נקודות הפחד. יותר קל להתעלם מזיכרונות קשים שמציפים. לעיתים זמן רב יעבור עד שאישה תסכים לגעת בפצעים, בפחדים, באכזבות. אולי רק לקראת הלידה הבאה, ואולי אף- פעם. וישנן שלא ינוחו עד אשר יגיעו לעיבוד של כל תחושה, כל רגע, כל זיכרון או מחשבה.

שוחחנו רבות, נזכרנו ברגעים ששכחנו, וסיפרנו אחת לשניה על תחושות שהיו, ושעדיין לא הבענו. במהלך השיחה, יכולנו לראות איך תהליך הלידה משקף את אותם הדפוסים הדומיננטיים בחייה.

ההיפוכונדריות שבה, כך סיפרה, צצה בכל פעם שיש חלל ריק שמבקש להתמלא.. פחדיה בנושאי הבריאות והתסריטים שהיא יוצרת לעצמה מתוך הפחד, בעלי נוכחות מאד משמעותית בחיי היומיום שלה.

"בלידה, לא האמנתי שיש סיכוי שתינוק יצליח לצאת ממני, הרי אני כל-כך צרה..." היא אומרת, "וכל הזמן הזה שבו עודדו אותי לתת לתינוק לצאת מתוכי, חששתי שכשיצא, אגלה שמשהו לא בסדר איתו."

וכשנגמרו המילים, ישבנו יחד עם השקט והמחשבות.

נפרדנו כששתינו מרגישות את הכוח שהמסע העניק. יודעות שיהיו עוד הבנות שיתגלו וגם עוד שאלות שיעלו.

היא יכולה עכשיו לראות עצמה יותר בהיר, אמרה. וגם, את אפשרות הבחירה....

אני נוסעת הביתה. הנסיעה היא זמן של שקט בשבילי. מתבוננת שוב בתהליך, בעצמי, בה.

מוצפת בתחושה שנוצר כאן מפגש אמיתי, ומרגישה מלאה בנוכחות של משהו הרבה יותר גדול מאתנו.

מצליחה לברך על כל רגע שהיה. גם על הקשים שבינהם. הם הרי מורי הדרך הטובים ביותר שלנו.

ברגעים כאלה אני נזכרת מחדש, למה בחרתי במקצוע הזה..

*קרן פרידמן גדסי חיה במושב מאור שבצפון השרון, נשואה לדורון ואימא לסהר ענבר והילה. החלה את דרכה המקצועית לפני 13 שנה ברפואה סינית. בעקבות ההריונות והלידות החליטה להתמקצע בתחומי ההריון ולידה והמשיכה את לימודיה בתחומים הללו. בתשע השנים האחרונות עוסקת בליווי נשים וזוגות במסעם האישי אל ההורות .קרן היא דולה המלווה זוגות בתהליך הלידה, מלמדת הכנה ללידה ומלווה נשים בתהליכים רגשיים לקראת הלידה ואחריה. מדריכת הנקה מנוסה ומעניקה תמיכה בנושאי ההורות לאחר הלידה. מרצה בקורסים למדריכות בתחום הלידה וההורות. לאתר של קרן פרידמן גדסי.

עד כאן המאמרים. תודה לכותבות היקרות, ואני מזינה את כל מי ששולחת ידה במקלדת לקדם אלי חמרים מקוריים ומעוררי מחשבה כדי שאבדוק אפשרות לפרסמם באחד מגליונות הניוזלטר, ובכלל זה עבודות גמר בקורסי ההכשרה, פרוייקטים מיוחדים, ועוד.

ולפני שנפנה להודעות על הפעילויות המיוחדות המתקיימות החודש, שמחה לבשר לכן שמדור ההורדות באתר אמנות הלידה גדוש ומתפקע מכל טוב. החל בספר 'הקיסרי' של מישל אודנט, דרך תקליטור ההרפיות שלי 'אמנות הלידה' על ארבע רצועותיו וספרי הנושא אף הוא שם זה, קובץ השאלות הנפוצות של פרופ' שאול דולברג בנושא רפואת יילודים, ספרון הפוסטפרטום של סיון אופירי, ועוד ממתינים לכל המעוניין להוריד קבצי איכות למקצועני לידה בחינם.

עדכונים: העשרות למקצועני הלידה בחודש ינואר 2007 בישראל

הרצאה בנושא "התמודדות עם הכאב בלידה טבעית" תתקיים ביום רביעי הקרוב 5.1.2007 בשעה 11:30 במרכז "תנופה" רח' קלר 7 חיפה. כניסה חופשית. המרצה: שפרה קוגן - מדריכה מוסמכת לחינוך ללידה מטעם "המרכז הישראלי לחינוך ללידה", מנחת מפגשים לאימהות ותינוקות , B.A בחינוך ומדעי הרוח. נושאים: התמודדות נפשית ופיזית עם הכאב בלידה, מקורו, תפקידו וכלים מעשיים להתמודדות עימו: תנועתיות, נשימה, מים, שימוש בקול, עיסוי ועוד. יש להירשם בטל' 054-5275715

מפגש מבוא והיכרות לקראת קורס דמיון מודרך ו NLP למטפלים בהריון ולידה בהנחיית חגית ספנסר, מנחה מוסמכת בדמיון מודרך ו-NLP, דולה ומדריכת הכנה ללידה, יתקיים ביום שישי 19 בינואר בשעה 10:00 בבוקר. בבית אלה בכרכור. הקורס יחל בפברואר וכולל 18 מפגשים בני 5 שעות ויתקיים בימי רביעי בבוקר. מיועד למיילדות, דולות, מדריכות הכנה ללידה ומטפלים מתחומים אחרים שרוצים להתמחות בליווי הריון ולידה. פרטים בטלפון 052 8916931 ובאתר של חגית - בית אלה.

השתלמות בנושא סוג'וק מסביב ללידה, המיועדת לדולות, מדריכות הכנה ללידה ומקצועני לידה נוספים תתקיים ביום רביעי 24.1.07 בין השעות 09:00-14:00 ברחוב ניסנבוים 7 תל אביב. ינחו את הסדנא נילי גן אור - ראש מגמת סוג'וק במכללת מדיסין, ואירית לנדאו - תומכת לידה. דמי השתתפות 200 ₪. פרטים נוספים והרשמה אצל אירית 052-3794033 או נילי 052-2591154.

קורס להכשרת מדריכות ומאמנות רוחניות להכנה ללידה ולהנקה בהנחיית ד"ר מיכל קאופמן, ייפתח בינואר במושב אביגדור. הקורס מיועד לדולות מלוות בלידה, מדריכות הכנה ללידה והנקה, מיילדות, עו"ס ואחיות, ויתקיים בימי ב' בין השעות 9:00 ו-15:00. מיכל קאופמן, ד"ר לרפואה טבעית, מוסמכת ברפואה סינית, שיאצו, צמחי-מרפא, פרחי-באך, מיילדת מוסמכת, מדריכה להכנה ללידה, רכזת קורסים להכשרת מטפלות הוליסטיות בנשים בהריון ובשנת ההולדה. פרטים אצל אורלי איילון: 052-3680864 ואצל מיכל: 050-373352 .

כ"כ החלה ההרשמה לקורס מדריכות הכנה ללידה המיועד לדולות. מרכזות את הקורס גילה רונאל ואירית פלקוביץ. תחילת הקורס בחודש פברואר, 18 מפגשים, ימי חמישי 09:00 - 13:30ניתן לקבוע ראיון אצל הדס בדיאדה ת"א - 03-5244484, פרטים נוספים אצל גילה בדוא"ל.

ולפני שניגש למתכון, תזכורת עסקית למדריכות להכנה ללידה ולדולות המעוניינות להצטרף למעגל הברושורים שלי. הרעיון, בקצרה: כיבואנית מוצרי איכות מסביב ללידה מאירופה לישראל: בלון מאמן לידה אפי-נו, מנשא לתינוק דידימוס, מאמפונצ'ו ומאמאג'אקט, מצאתי שיטה מקורית ומשתלמת לשותפות עסקית בינינו. את מחלקת ברושורים שלי המהווים קופון הנחה ללקוחותיך, ואני משלמת לך 50 ש"ח על כל עסקה שמגיעה דרכך (חוץ מעסקאות אפי-נו) .

ללקוחה זה כדאי משום שהברושור משמש קופון. לך זה משתלם משום שנתת ללקוחה שלך מידע אודות מוצרי איכות וכסף מזומן. לי זה משתלם משום שאני מעוניינת לבצע את העסקה. בצורת שיווק חדשנית זו נחסכות עלויות המדף, האחסון והשינוע אל הקמעונאי, והמרווח שהתפנה מתחלק בינך ובין הלקוחה.

בנוסף, אם את מעוניינת לרכוש מנשא דידימוס עבור עצמך לצרכי הדגמה וכו', תוכלי לקבל מנשא וסרט DVD מלא להדגמת כל שיטות הנשיאה, במחיר עלות. לידיעתך, מיומנותך בקשירת מנשאים יכולה לסייע מאד ללקוחותייך, ולמלא מפגש לאחר לידה בערך אינפורמטיבי גבוה. קישורים למידע נוסף אודות המוצרים, בתחתית הניוזלטר.

ועתה, כמובטח, למתכונים הנהדרים של השפית והדולה עופרי זוטא. ומה מחמם יותר בתחילת ינואר קר וגשום מאשר סלט שורשים ופונץ' אלכוהולי חם?

סלט שורשים חיים (קרפצ'יו) / עופרי זוטא

סלט פריך של שורשים טריים, עם תיבול פשוט. כל מה שצריך זה קולפן טוב, לחיתוך דק של הירקות. חשוב לתבל סמוך להגשה.

חומרים ל-4 מנות

2 סלקים קלופים בגדול קטן-בינוני

2 קולרבי קלופים

2 ראשי (פקעות) שומר

1-1.5 כפית מלח גס

2 כפות שמן זית משובח

2 כפיות מיץ לימון טרי

-פורסים סלק וקולורבי לפרוסות דקות בעזרת קולפן, ומניחיחם בקערות נפרדות.

- מסירים את השכבה החיצונית מהשומר, ופורסים בסכין לפרוסות דקות רוחביות. מניחים בקערה עם הקולורבי. שומרים את עלעלי השומר לתיבול.

- כ- 20 דקות לפני ההגשה בוזקים על הירקות (סלק בנפרד, וקולורבי + שומר בנפרד) מלח גס, שמן ולימון ומערבבים קלות (מומלץ בעזרת הידיים, כך שהפרוסות לא יפגעו).

-להגשה מסדרים את הסלק על צלחת, ועליו את הקולורבי והשומר, כדי שישמרו הצבעיים המקוריים. מקשטים בעלעלי השומר.

פונץ' פירות אלכוהולי - ישמח לבב אנוש / עופרי זוטא

ל 18-20 מנות:

4 כוסות תה
1 לימון שטוף ופרוס לחצאי פרוסות
1 תפוז שטוף ופרוס לחצאי פרוסות או רבעי פרוסות
1 בקבוק יין אדום יבש
1 בקבוק יין אדום מתוק/יין קידוש
1 כוס סוכר
2 כוסות מיץ תפוזים
ציפורן
1 כף תרמילי הל
4 מקלות קינמון
מיץ מלימון אחד
1 כוס ברנדי
1/2כוס ליקר תפוזים

אופן ההכנה:

להפגיש את כל החומרים בסיר ולהביא לרתיחה. להקטין את האש ולבשל עוד עשר דקות. זהירות מהאדים, לא להתמסטל....
+ פירות שיכורים בונוס - להוסיף 2 תפוזים על קליפתם, פרוסים ו-4 תפוחים קלופים וחתוכים לפרוסות. להביא לרתיחה, ולמהשיך לבשל על אש קטנה כעשר דקות.

לחיים!

עד כאן המתכונים, וכאן גם מסתיים הניוזלטר שלנו להפעם.

תודה על הקריאה,
ולהתראות בגיליון הבא,

רותי קרני הורוביץ

מנהלת אתר אמנות הלידה www.leida.co.il

מנהלת אתר דולות - אמנות התמיכה בלידה www.dulot.co.il

יבואנית

אפי-נו מאמן לידה www.epi-no.co.il

דידימוס - המנשא האירופי הטוב בעולם, ארוג בנול www.leida.co.il/didymos

מאמאפונצ'ו ומאמאג'אקט משוויץ באהבה, לאמא ולתינוק שבמנשא

www.leida.co.il/mamaponcho www.leida.co.il/mamajacket